אובדני פוחד מעצמי וללא רצון לחיים, מה לעשות?

חייב, עזרה, דחוף.
היי, אני בן 22 בחור עם "ראש על הכתפיים" לא "מכוער" ולא "חתיך" נראה ממוצע כזה, רזה, מטר 78, שיער שטני, עיניים חומות, חברותי וכלום לא הולך לי בחיים. נשמע מדהים נכון?
הרצון שלי לחיות הוא על 0%.
תמיד הייתי שונה מהאנשים בחברה אף פעם לא הייתי כמו כולם מה שתמיד רציתי להיות כמו כולם.
כל חיי הייתי לבד אף פעם לא היו לי חברים אמיתיים וגם בכל המסגרות שהייתי בהם ה"חברים" שם היו רק למסגרת ולא מעבר לזה. היום אני במסגרת צבאית (התנדבתי לצבא בשביל להרגיש כמו כולם מה שלא קרה בסוף המקום רק הוכיח לי שאני שונה מכולם ואפילו יותר) ששם הסיפור זהה מבחינה חברתית. אבל זה לא נגמר בזה, חוויתי סטרס מטורף בגלל שהכלב שלי נפטר ז"ל, ואפילו הייתי בנוהל התאבדות בבסיס. הכלב הזה היה כל חיי הוא נתן לי הכל... הוציא אותי מהבדידות, היה החבר הכי טוב שלי, נתן לי אהבת חינם והכי מכל הוא ריפאה אותי. אני בן אדם חולה במחלה שמאוד משפיע על החיים שלי (אני מתנדב בצהל בגלל זה, ושוב רציתי לתת ולתרום ואז חזר אלי הבומרנג עם חרא עליו והצבא נתן לי רק חרא... הרס לי תחיים עוד יותר ממה שהם היו כבר...)
כרגע אני כבר לא בנוהל ולא שום דבר אבל אני מרגיש עוד יותר גרוע מאז, בגלל שאני לא ב"נוהל" יותר אז מתנהגים לזה פחות ברצינות למרות שאני כל הזמן חושב אובדני ואפילו לא מסתיר את זה... כולם בסביבה שלי בבסיס יודעים זאת ואני מדבר פתוח על נושאים שקשורים למוות וכל הזמן מדבר אובדני, לא ממש מסתיר זאת... שלחו אותי לקבן והוא ממש לא עזר אז חירטטתי אותו שהכל בסדר ואני לא אובדני יותר ולא כלום אבל זה לא ככה... מאז הקבן יש לי סיוטים בלילות, רואה את עצמי פוגע בעצמי או נופל בלופים לתהום עמוק עד שאני מתעורר, או ניסיונות להציל את הכלב כי אני מרגיש אשם שהוא הלך בגללי. כשיש לי דחפים לפגוע בעצמי הבנתי שזה כדי להקל על המצב הנפשי ואני ממש מפחד מזה. יש לי רצון חזק לשכוח מכל החיים האלה. כבר קרה ששתיתי מלאה אלכוהול במסיבה של מישהי מהבסיס ובסופו של דבר הגעתי למיון כי ניסיתי לפגוע בעצמי ולמזלי היו שם אנשים לידי...
המסיבה הייתה של בחורה שאני מאוהב בה, יכול להיות אפילו בצורה אובססיבית מדי
היא תמיד עזרה לי ותמיד הייתה נחמדה אלי, אף פעם לא חשבתי להתחיל איתה כי העדפתי לא להרוס את הידידות הטובה שהייתה בינינו כי היא הייתה הידידה היחידה שלי. היום היא יודעת שאני אוהב אותה והיא לא רוצה אותי וכבר לא מדברת איתי כמעט וכשאני מנסה לדבר איתה היא מסננת אותי ואם אני שואל למה היא מסננת היא פשוט כותבת שהיא "לא יודעת מה לענות" ואז היא אומרת לי שהיא "עצלנית ולא בא לה לדבר עם אנשים" למרות שהיא כל הזמן מחוברת לוואטסאפ... הבחורה הזאת זה הדבר הכי חשוב לי בחיים כרגע ואני לא רואה שאני יכול להשיג אותה או אפילו להחזיר את הידידות שלנו למה שהיה פעם בגלל הרגשות שלי כלפיה בנוסף יש לי רגשות אשם כי פגעתי בה מלא בגלל הדיכאון ומצבי הרוח המשתנים בצורה קיצונית. מרגיש אבוד כי כלום לא עובד לי בחיים, לא אהבה (אני פאקינג בתול בן 22 חחח מי בכלל תסתכל על בחור כמוני), לא חברים, לא מקצוע,לא תחביבים אני לא אוהב שום דבר...
והמשפחה שלי מתנהגת אליי כאילו שאני הולך להתאבד... חייב לציין שמעולם לא ניסיתי לעשות זאת, יכול להיות כשהייתי שיכור במסיבה אבל אני לא יודע ולא זוכר את זה. כבר לא יודע מה לעשות ויתרתי לעצמי כבר לא כל כך בא לי לקום בבוקר ובאמת שרק מחכה ליום מותי... אני לא רואה טעם בחיים כאלה ששום דבר לא הולך, אני מאמין שלכל בנאדם יש גורל ויש אנשים שלא התמזל מזלם והם כמוני,עכשיו יבואו אלה שיגידו שגורל אפשר לשנות, אז אגיד לכם שאם הייתם כמוני אתם תבינו שאי אפשר. יש כאלה שיש להם מזל וגורל טוב ויש כאלה שנולדו במזל ומזל שנולדו, כמו שאומרים פוקס... ניסיתי לעבור את התקופות שלי בחיים בעזרת "תהיה אופטימי" זאת רק תקופה כזאת אחר תקופות כאלה באות תקופות טובות. אבל נחשו מה? התקופה הזאת זה כל חיי ככה ובאמת לא רוצה יותר. אני באמת חושב שהחיים שלי הם אסון אחד גדול ואם היה אפשר הייתי נותן אותם מישהו אחר. זאת הייתה חלק מהפריקה שלי, לא מצפה לשום דבר ולא חושב שתוכלו לעזור בכלל אבל שיהיה... אולי יקרה לי נס (למרות שאני לא מאמין בניסים זה חרטא..) ומשהו טוב יקרה לי אבל סביר להניח שלא... אני ויתרתי על לחיות את החיים שלי, מקווה שהעולם עדיין לא כי אני לא יודע מה יקרה לי בעתיד, מפחד מהדחפים האלה ומעצמי, מאמין שכל זה כבר נמצא בתוכי ואי אפשר לשלוט בזה וזה רק עניין של זמן עד שיקרה משהו קיצוני שברור לכולם מה זה.
בקיצור זה הכל אין לי יותר מה לכתוב פה.
תודה לכל מי שקרא את החפירה הזאת (אני לא הייתי קורא תחרא הזה...)
נתראה בשמחות למרות שלא יהיו כאלה.