אני ובן הזוג שלי 4 שנים ביחד. הוא בן אדם מדהים, מעריך, אוהב, מפרגן, תומך ונאמן ברמה שאני לא יודעת אם יש עוד אנשים כאלו היום. בזמן האחרון משהו פשוט נדפק אצלי, לא בא לי זוגיות, לא בא לי לעשות בשביל אף אחד איר, בא ל לעשות מה שאני רוצה מתי שאני רוצה ואיך שאני רוצה מבלי להתחשב באף אחד. זה לא שהוא אומר לי מה לעשות, יש לנו מערכת יחסים משוחררת ובריאה אבל עדיין כשנמצאים בזוגיות צריך גם תמיד להתחשב בשני. גם העניין של להיות עם גברים אחרים מעניין אותי אבל זה לא העיקר, העיקר הוא שיש לי צורך עז להיות לבד ולסיים את המערכת יחסים הזאת. ניהלתי עם בן הזוג שלי שיחות על זה וזה פשוט קשה לי מדיי להיפרד, אני אוהבת אותו והוא חשוב לי, הוא בין החברים הכי טובים שלי. אני לא רוצה לפגוע בו וגם אני לא יודעת אם אתחרט על כך אחר כך. עד לא ממזמן בכלל רציתי להתחתן איתו, ועכשיו אני מוצאת את עצמי רק חולמת על להיות לבד ועל כל הדברים שאעשה כשאהיה רווקה. אני באמת לא יודעת מה לעשות. להיפרד? להמשיך בכל זאת ולראות אם זה יעבור לי מתישהו? אני חייבת לציין שבן הזוג שלי עבר את גיל 30 והוא בחור רציני וטוטאלי, אני גם לא רוצה לבזבז לו את הזמן. מבולבלת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות