עצובה כל כך מהמציאות שלי בבית הוריי, מרגישה שאני לא חייה את החיים שלי כמו שרוצה

שלום לכולם,
שמי מור בת 26 אני סטודנטית ויש לי בעיה שאני לא מצליחה להתגבר עליה, אשמח אם תעזרו לי.
אני סטודנטית שנה שניה ולומדת בעיר אחרת נסיעה של 40 דק' מביתי.
אני מאוד רוצה לעזוב את בית הוריי על מנת להתחיל את החיים כפי שאני רוצה, אני מרגישה שבבית של ההורים שלי הכל הם יודעים עליי ההורים שלי הם מבוגרים אני מאוד אוהבת אותם אבל מרגישה שאני לא חייה את החיים שלי כמו שאני רוצה.
בנוסף ההורים שלי גרים בבית מאוד ישן בבניין ישן ושכונה בעייתית וכשאני יוצאת עם גברים אז לא נעים לי אני ממש מתביישת וגם יש לי נכס על שמי שקיבלתי בירושה אך אני לא גרה בו כי להחזיק אותו זה מאוד יקר והוא ענק יש לשלם שם ארנונה 1300 וועד בית 400 וזה לא נגמר בזה ואין בכלל רהיטים את הנכס זכיתי ורק אני בו מבין כל המשפחה.
אני הבת הקטנה מתוך 10 אחים ואחיות מאוד קשורה לאמא שלי ברמה שכשהייתי ילדה היא הייתה יושבת ליידי בגן ובכיתה כי לא הצלחתי להסתדר בלעדיה, כשאני חייה בבית כיום אני משתפת אותה באופן אוטומטי על הכל והיא מייעצת לי עכשיו היא מייעצת מתמימות ומה שנראה לה לנכון והיא פרימיטיבית והמחשבה שלה מאוד שונה מהמציאות של היום אבל זה יוצא מימני בלי שליטה השיתוף הזה ואני נלחמת בו ,כשהייתי בזוגיות הרגשתי שאני תלותית בו כמו באמא שלי והכל הייתי משתפת אותה ואת משפחתי וזה רק עשה נזק וסיימנו את זה ברע מאוד ובנוסף הוא בגד בי, הוא גר בעיר הזו שאני חשבתי לעבור אליה איפה שאני לומדת .
מה שקורה לי זה שאני כל פעם מחליטה לעשות את הצעד הזה של המעבר הולכת כל פעם עם משהי אחרת וברגע שמגיעים לחתימת חוזה אני בורחת ולא מסוגלת .
השנה החלטתי שאני עושה את זה ועוברת לשם הכרתי משהי באקראי התחברנו היא מבחינה דתית מאימה למה שרציתי אבל בסגנון שונה מאוד אבל עדיין רציתי קניתי דברים תכננתי הכל שמחתי אמרתי אעשה מלגה ואשלם את השכירות ואז ראיתי שהמלגה מקשה עליי מאוד וראיתי גם את הבחור שהייתי איתו עם משהי והרגשתי שאני מתפרקת (הוא עוד לא יצא לי מהראש) ופשוט הרגשתי שאני לא מרגישה טוב כאבי ראש לחץ בכי ועד שלא בטלתי את הכל לא נרגעתי ,כשעשיתי זאת ירדה מימני אבן השתחררתי ואז התבאסתי נורא שפשוט ברחתי מזה . יש לי פחד מהתחייבות אני תמיד חוששת מזה וזה כבר בולט מבחינה חיצונית כשאני בלחץ. אבל ברגע שבאתי לחשוב פתאום חשבתי כלכלית כי בלי המלגה יהיה לי מאוד קשה לשלם את הדירה יש לי רכב ולימודים שהכל עלי ואז גם מזה נלחצתי.
עכשיו אני בבית ואני מתביישת שאני לא כמו הבחורות החרוצות שיש היום ורואים אותי כבר כבחורה לא רצינית ביאס אותי שדפקתי את הבחורה אבל פחדתי,וכשאני היום בבית אני משתפת את אימי בהכל שוב וכלום לא הולך לי ואנחנו רק רבות, מה אני אעשה אני מיואשת ועצובה ולגבי גברים אני כבר לא יוצאת לדייטים מהבושה כי עם האקס שהיה לי הוא תמיד הסתכל על השכונה ומאיפה באתי וסוג של זלזל כי הוא על רמה ככה הוא חושב אבל עדיין היה בא בסוף כי לא הייתה לו ברירה.
בקיצור אני מרגישה ילדה ב17 לא מפותחת ולא כלום והעיקר אני לומדת מקצוע טיפולי שלי יש את כל הבעיות.
אה לפני שנה עשיתי את הצעד הזה של המעבר וזה היה לבד לחודשיים וזה היה כשהייתי איתו אז לא פחדתי וגם זה היה רק לחודשיים חוזה זה הרגיעה אותי אבל כל פעם שרבנו חזרתי הביתה כי לא היה לי טוב להיות שם לבד אני פשוט מרגישה תלותית ולא מצליחה להתמודד עם כלום וזה מהפחדים שאמא שלי החדירה בי, תזהרי להסתבך כלכלית אם את עוברת לא תחזרי ואז היא אומרת תעברי כל פעם החדירה בי פחד מלעשות צעדים אוףף אני כבר מיואשת מעצמי .
תעזרו לי. ושוב האקס שלי גר שם והפרידה שלנו הייתה נוראית אז רק החמיר אצלי את המצב הוא שיקר עליי ובסוף יצא עם משהי אחרת ועל זה מאוד קשה לי לסלוח אם זה לעצמי שנתתי לו המון הזדמנויות שלא הגיעו לו.