היי,
בחיים לא חשבתי שאני אכתוב על זה באינטרנט..אבל כתבתי בסופו של דבר.. אני מרגישה די בודדה בחיים האלה שבלי המשפחה לפחות אני לא יודעת מה הייתי עושה ועם מי הייתי מדברת עכשיו. הבית ספר היה מזמן ובתיכון לא בקשר עם אף אחת את ה'אמת.. לא חשבתי שזה יהיה כזה ביג דיל, גרוע או משהו כזה אם לא יהיו לי חברות בכלל.. אבל לאט לאט אני מרגישה שזה שובר אותי מבפנים שעכשיו אני מבינה שמי שאמר בן אדם ללא חברים נחשב כמת.. שזה כןן חשוב להרבה מצבים בחיים.(כמעט לכולם) ז"א אני רואה אנשים ברחוב לפעמים/ קניון (שאני הולכת לבד) מדברים ומתחבקים ואני קולטת שזה פשוט חסר לי ..לגמרי..בצורה נוראית. אני רוצה ללכת להופעות קניון.. מסיבה או משהו כזה ואני מוותרת על זה כי אין עם מי. לאנשים שהכרתי יש לפחות 100 אנשי קשר אני לא מגיעה לרבע.. אני גם התחלתי להיות יותר מדי רגישה לאחרונה ולקחת דברים קשה יותר.יש מצב שזה כתוצאה מההרגשה של הלבד.. אני גם לא רוצה להיות מסכנה ליד אנשים אז אני מראה שהכל בסדר. אנשים גם חושבים שאני סנובית או משהו כזה. נמאס לי לחזור מהעבודה לבית ולישון עד ליום למחרת מרגישה שזה הכניס אותי לגלגל של דיכאון שקשה לי לצאת ממנו. אני מתכוונת אנשים בורחים למקום טוב עם החברים, או שהם סתם צריכים עצה במשהו או כתף תומכת יש להם ל"מי לברוח" מקום מפלט מכל הבאסה. . העיניים שלי שורפות כל פעם שזה בא במגע עם מים כתוצאה מבכי רב.. זה שובר אותי לכתוב את זה כאן אבל אני לא יכולה לבכות שוב ולהרוס את העיניים..אני כותבת וממש מתפאקת לא שוב אין לי אינסטגרם/ פייסבוק/ סקייפ/ טוויטר/ או כל מה שיש.. אני לא מוצאת סיבה לנכון לפתוח אינסטגרם אם אין את מי להוסיף חוץ מכמה בודדים במשפחה שגם הם לא ממש בקשר.. אני מרגישה צורך להאשים את כולם בבעיה הזאת שלי לאחרונה ואני לא יודעת לעזעזאל למה הם אשמים בזה..
יש לציין שאני נפתחת אם מדברים איתי
מצטערת שכתבתי הרבה אבל בבקשה תקראו עד הסוף אם יש לכם באמת עצה טובה
ניסיתי בבית ספר/ תיכון/ עבודה ואפילו שירות לאומי.. ועדיין אין לי מספרים שאני מדברת איתם 24/7 מהמקומות האלה.תודה ומקווה שאני אקבל פה עצה מועילה כי אני מרגישה באמת שבורה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות