אני מרגיש ממש מבואס שאין לי חברה. רוב החברים מסביבי עם בת זוג, ורק אני כבר במשך שנה וחצי בלי אף אחת. לא יוצא לי לצאת הרבה עם בנות אבל כשאני יוצא זה נגמר בדייט השני בדרך כלל ותמיד כשזה נגמר זה מהצד שלהן ואני מתבאס ממש ששוב התפספסה הזדמנות לחברה.
אני באמת מרגיש נואש לגבי הרצון שלי לבת זוג, זה לא בא לידי ביטוי באיך שאני מתנהג עם הבנות שאני יוצא איתן אבל זה בא לידי ביטוי בתחושה האישית שלי.
אם זה ערב שאני בבית ולא יוצא עם חברים אז אני מתבאס שאין לי בת זוג להיות איתה או לדבר איתה.
או אם זה מישהי שאני יוצא איתה שכבר לא מדברת איתי בצורה זורמת או כיפית אז אני משתגע לבד עם עצמי בלמה זה שוב מתפספס.
אני מתחיל לפחד שלא אצליח להכיר אף אחת. אני מרוצה מאיך שאני נראה והרבה אומרים לי שאני נראה טוב, אני באמת מחשיב את עצמי בחור טוב עם ערכים שמכבד, אני חכם ויש לי מקצוע טוב ואני באמת מרגיש כמו מישהו איכותי, ובכל זאת לא מצליח למצוא אף אחת..
במסגרת שלי כמעט ואין בנות ולא יוצא לי להכיר יותר מידי בנות ובגלל זה גם לא יוצא לי לצאת עם הרבה בנות, וגם כשאני כן יוצא עם מישהי אני תולה בה כל כך הרבה תקוות שסוף סוף תהיה לי חברה ואז כשזה לא קורה אני מתבאס ממש כאילו שהכרתי אותה המון זמן.
אני באמת רוצה אהבה, מישהי לחבק אותה ולישון איתה ולדבר איתה על הכל. יש לי המון חברים אבל זה לא אותו הדבר...
אני באמת מרגיש נואש לגבי זה וכרגע בת זוג זה הדבר שהכי חסר לי ושאני הכי רוצה שיהיה לי.
אני רק בן 23 אני יודע שאני צעיר ובכל זאת אני לחוץ על זה ודואג מזה כי כבר קשה לי להאמין שזה יגיע.
הנואשות הזאת פוגעת בי בעיקר כי אני פתאום במצב רוח ירוד וחושב לעצמי שאם הייתה לי חברה אז הייתי יותר שמח עכשיו (ולא משנה כמה שאני אגיד לעצמי שזה לא נכון זה מה שאני מרגיש), או שאם אני יוצא עם מישהי וזה לא הולך אני לוקח את זה יחסית קשה גם אם נפגשנו רק פעם או פעמיים.
אני לא יודע איך לשפר את זה ואיך לשנות את זה. מרגיש לי כמו חלל ריק שלא מתמלא אצלי. כתבתי פה בעיקר בשביל לפרוק אבל אשמח לתגובות ולהצעות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות