יוצאת עם מישהו תקופה וזה מתחיל להיות רציני אך חוששת

שלום לכולם,
אני בחורה דתייה מודרנית אפילו קצת לייט, אך גם אני כמו חברותי הדתיות יוצאות למטרה רצינית להלן: חתונה.
יצאתי לא מעט והיו שרצו אותי וחתכתי. אין ולא היו לי חרטות עד היום לגבי אותם בחורים. היו גם שאני רציתי אך הצד השני לא רצה וזה לגיטימי.
הייתי באיזשהו שלב דיי מיואשת ועצובה והתחלתי לחשוב שאין לדייטים סוף. פגישה היום עם מישהו ואח"כ מישהו אחר וכן הלאה ולא ראיתי התקדמות, דבר שגרם לעצבות רבה בעיקר שראיתי אחרות שמתחתנות.

אך בחודשיים האחרונים הכרתי מישהו, בחור לטעמי וחמוד ברמה דתית לשלי.
אנחנו יוצאים תקופה. כאשר במהלך התקופה התחלתי להכיר אותו ואת תכונותיו הטובות והרעות.
אציין שהבחור היה בעבר דתי חזק מאוד וכיום לא. אנחנו לא שומרים נגיעה אך יש גבולות.
הבחור בהתחלה ניסה לשנות אותי בדברים שהפריעו לו ואילו אני הסברתי לו שזה לא עובד ככה מאז יחסית הפסיק. למרות שמידי פעם עולות הנקודות שמפריעות לו שוב דברים שלטעמי אין לו זכות להגיד לי לשנות ואפילו חוצפה לומר לי כמו עבודה ורישיון. אני חשה ממנו שהוא אגואיסט. למרות שמאוד משקיע בפגישות.
הוא בחור תמים בנוגע לבחורות, רמה דתית דומה, רציני, משקיע ולא קמצן, יש לו גם תכונות טובות כמו כנות, חרוץ, משקיע ולא צועק או עם מזג רע שמתעצבן מכל שטות.
אך אני חוששת שהוא רוצה אותי בגלל המגע היות ולא היה לו מעולם ולא כי הוא אוהב אותי.
הוא מתחיל לדבר בקטנה על נישואים ואני נלחצת. למרות שזה מוקדם אני מנסה לשאול את עצמי אם אני רוצה אותו. אני מעריכה אותו ומחבבת אך לא אוהבת אולי זה כי אנחנו לא שוכבים? וככה אהבה לא יכולה לבוא? למרות שזאת הנקודה ביחס אליו שאני רוצה שירצה אותי קודם כל בלי קשר למגע.
מפחדת שינסה לשנות אותי למרות שהפסיק כרגע. חוששת שרק את המגע רוצה ולא כי יש לו רגשות אלי.
איך אדע אם הוא הוא רוצה אותי בגלל מי שאני ולא בגלל המגע?
איך אדע שלא ינסה לשנות אותי?
איך אדע שאני רוצה אותו?
איך אדע שאני עושה בחירה נכונה ולא מתוך לחץ חברתי?
אני מתחילה לחוש שאני עומדת במצב שאני לא מכירה שבו אני לא מצליחה להכריע מה נכון ושאני לא יודעת מה לעשות. בינתיים ממשיכים לצאת אך התמונה בראש אצלי נשארת זהה.
אני רואה את הרווקות מבוגרות בנות 30++ שהיום אין להן הצעות רבות ומי שיש יוצאות עם בחורים בכלל לא איכותיים או רציניים. מניחה שהן בטח חיכו לנסיך על הסוס שלא הגיע ועכשיו צריכות להתפשר על איכות שכבר לא שווה למה שהיה להן בעבר. או שלחוצות לילדים בגלל השעון הביולוגי. ומודה שלראות אותן יוצר אצלי חשש, שרק לא להגיע למצב הזה כי אין מושלם אך אולי גם אין אהבה מאגדות וצריך להבין שנישואים זה כמו עסק והרגש זה רק רכיב ולא חובה שיהיה עוצמתי.
אשמח לתובנות ומה באפשרותי לעשות עם הבחור.