אובדת עצות ומתוסכלת מאוד, אני מאוד רוצה להוציא אותו מהראש ולחתוך ולא מצליחה

שלום לכולם.
אני בקשר עם מישהו מזה 4 חודשים.
קשר שמלכתחילא לא יודעת למה נכנסתי אליו אבל הכרתי אותו מאוד שטחי ופתאום במסגרת תקשורת טכנית שהיתה בנינו הוא היה ככ נחמד וככה זה התפתח ונהיה מהנה ומרתק
הוא התלהב מידית.היה שולח נאומי התלהבות עליי.התכתבנו המון וככה נפגשנו דיברנו המון . ביקש לגיע אליי באופן קבוע ..התנשקנו נגענו באופן אינטימי אבל תא שכבנו.
אחרי חודש החלטנו להפגש נורמאלי נסענו לצימר . היה כיף. מיד כשחזרתי הרגשתי שהוא לא אותו דבר.
אחרי כמה ימים העלתי על השולחן והוא התחיל לתקוף אותי ושאני מעיקה(אני טיפוס מאוד חלק ומאפשר) ואמר כל מיני מילים מעליבות והחלטתי לחתוך בצורה עדינה.יש לציין שבמהלך התיקשורת בנינו זיהיתי מורכבות מטורפת אצלו. והוא בעצמו גם שיתף בזה ובדברים אישיים. ועל נכות רגשית. ופחד מאינטימיות
ומאז הוא התחיל לחזר שוב ללא הפסקה ואחכ אמר שמצטער על מה שהיה ולמד מהטעות ועם הזמן אמר שלמד להכיר אותי ואני מיוחדת ואין כמוני וכו.
(אציין שאני בחורה אינטלגנטית ,איכותית, יפה, מצליחה, עוצמתית וגם רכה ונשית
ובהחלט אהובה ומחוזרת על ידי המון גברים)


בהתחלה לא נעניתי לחזוריו אבל הוא התמיד חודשיים. ונהיינו ידידים מבחינתי. כל יום כתב לי. התכתבנו. בהתחלה הייתי קרה ןמרוחקת ולאט לאט הפשרתי..הוא כל הזמן רצה להפגש והתגעגע ולא נתתי לזה
עד שיצא ששוב הצטרכנו להפגש במסגרת עניין טכני ומאוד הערכתי את עשייתו. בה.והוא ביקש לנשק וככה שוב חזר קשה חזק ועוצמתי.מלא בתקשורת חמה ומשוחררת. ומאוד פתוחה ומשתפת. חשבתי עליו דברים טובים. הוא התחנן שאפתח אליו. לא רציתי להפגע ואמרתי לו שזה גם לא טוב לו.שזה מבהיל איתו אבל הוא אמר שכן מאוד רוצה ורוצה אותי וככה נפתחתי ונפתחתי. היה חודש כיף. משוחרר ותחושה שהקשר בריא ויציב. ואז הוא מאוד ביקש שנצא ליום כיף.
יצאנו. היה מושלם. והוא היה בעננים.
ושוב מאז שחזרנו הוא נהיה משהו שונה.
ככה כבר שבועיים.
ניסיתי לדבר איתו. נפגשנו. פתתחתי את זה בפניו .
הוא אמר שלא יודע על מה אני מדברת. אבל החושים שלי והמציאות הראתה אחרת.
הוא מאוד התלהב ונדלק כדנפגשנו ובאותו יום היה מולהב. הייתי מקסימה כהרגלי אבל לא זרמתי הלאה.
פתאום מיום מחרת שוב השתנה. וככה יום כן יומיים לא. יום אחד הוא שואל מה איתי ומה אני מתרחקת ויום אחר יבש לגמריי.
אני מבינה שהבעיה היא לא בי.
הייתי תמיד שם בשבילו. אוזן קשבת. חברה. כייפית. הכלל!שיחררתי כשהיה צריך.נתתי. גם כשהחלטתי בפעם הראשונה להתרחק. תמיד עניתי לו וכיבדתי אותו.

ואני מבינה שמשהו אצלו לא יציב ולא ברור.אני גם יודעת שעבר חיים והתמודדויות רגשיות והמון פגיעות.

אני טיפוס מאוד טוב, מכיל ומבין . אבל כבר זה נראה לי מוגזם.
אני מאוד רוצה להוציא אותו מהראש ולחתוך ולא מצליחה.
מתסכל אותי שבחור שהאישיות שלו לא כזה קוסמת לי ולא כזה מוערכת בעיניי נתפסה בתוכי.
בהתבוננות בתוך עצמי אני מרגישה שמעליב אותי או רע לי שהוא משחק איתי.שאני לא רצוייה.
וזה לא נותן לי לשחרר.
כמובן שאני לא הולכת לדבר איתו שוב על הרגשותיי. זה מיותר ולא יעיל.

מה לדעתכם הסיפור שלו?
מה עליי לעשות? איך לצאת מהמצב?