פאקינג שבור כבר אובד עצות, נמאס מעצמי, מה לעשות?

נא לא לפרסם בפייסבוק,אז ככה אני כבר בן 28 ושלוש שנים אוכל כאפות על ימין ושמאל אני סטודנט כמו כולם בערך, ועובד תוך כדי לפני כ3 שנים החלטתי שאני רוצה חברה בת זוג, והתחלתי לצאת ולחפש מועדונים אפליקציות דרך חברים...אני נראה סבבה ושהייתי בצבא ובתיכון היו לי קשרים קצרים וכן היה מעט סקס בעיקר שנשים הובילו אליו אבל אף פעם לא קשר ארוך כזה....אז ב3 שנים האחרונות יצאתי עם כ70 נשים!! ב30 הראשונות פשוט פעלתי על אוטומט היו כמה שדחיתי והיו כאלו שדחו אותי כי הן טענו שאני מלחיץ או חסר בטחון ניסתי לעשות חושבים ולתקן(למרות שאף פעם הבנתי מה זה לחץ).
תמיד חלמתי על זוגיות כמו של ההורים או סבא וסבתא שלי מכירים אוהבים לא עוזבים שקשה ולא כול משפט זה זה "בוא נזרום" כמו המפגרים של הדור שלנו.
לפני כשנה הכרתי בלימודים מישהי חמודה יצאנו חודש ואז היא עזבה כי היא טענה שאני מלחיץ אותה וחסר בטחון..הייתי עצוב ולקחתי את זה קשה יצאתי למסע של חיפושים בין קריאת ספרים, למדיטציות, לטיפול נפשי של חצי שנה ,לכתיבת יומן אישי,ועד לעולם הרוחני ובפתח השנה החדשה חשבתי שחל בי שינוי (אני לא דתי) ופה בעצם מתחיל הסיפור שלי:
פתחתי אפליקציית הכרויות למספר ימים בין ההתאמות הייתה מישהי חמודה דיברנו יום באפליקציה ואז ביקשתי מספר טלפון עברנו לוואסטצפ לאחר יומיים הצעתי שניפגש טענה שהיא לא נפגשה עם זרים ואם יזרום לה נפגש בהמשך...אמרתי אוקיי מכבד..לאחר כשבוע נפגשנו בבית קפה החמאתי לה שהיא יותר יפה במציאות ישבנו שעה וחצי דיברנו ובסוף היא אמרה "לא היה כזה נורא" בערב רשמתי לה שהיה לי מאוד נחמד ואשמח לפגוש אותה שוב..
אני יצאתי בהרגשה סבבה במשך השלושה ימים שלאחר הדייט רק אני יצרתי קשר מיוזמתי כול יום בהודעות אפילו לא התקשרתי..ואז הצעתי שנעשה טיול בים היא אמרה סבבה נפגשו עשינו סיבוב שעה וקצת והיא והלכנו כול אחד לדרכו...סה"כ הכרנו כמעט 3 שבועות דיברנו כול יום בזכותי ונפגשנו פעמיים אבל לא קיבלתי ממנה הודעה ביוזמתה אפילו לא פעם אחת וזה היה נראה לי מוזר כי הכרות אמורה להיות דבר הדדי..
אז התקשרתי אליה ואמרתי לה: ''שלי נחמד ואני כן רוצה להכיר אותה עוד אבל שעד עכשיו העסק לא הדדי וכמובן שהיא לא חייבת לי כלום ובטח שלא דין וחשבון אם היא מנסה עם עוד גברים או שסתם לא בא לה''.
והיא ענתה ''שאין לה משהו חכם להגיד זו פשוט ההרגשה ואם היא תחליט שלא היא תגיד לי''.
-אני לא מפסיק לאכול את עצמי שכול האשמה עלי זו הבחורה ה70 בערך האם ההתנהגות שלי היא באמת כזו לא טובה אני לא מבין מה דפוק בי כבר ניסתי הכול ואני בסוף מתנהג אותו דבר ואני כביכול תולה את חוסר ההצלחה בהתנהגות שלי..או שאולי הבחורה רק מחפשת שמישהו ידפוק אותה..
נ.ב: שדיברנו אמרה ש3 שנים אין לה חבר כי פשוט לא בא לה וחתונה זה רק אם יש ילדים..מבחינתי חתונה זה אחלה דבר חשוב וטוב שיש שני בני זוג שמתאמים גם אם אין ילדים..בקיצור מה דעתכם עלי?