ההורים בכאסח, מה לעשות?

בלי להכנס לזה יותר מידי, ההורים שלי כבר תקופה של שנה במין כאסח אחד עם השני ודבר כזה עוד לא ראיתי... אבא שלי ישן בסלון וזה הכאב לב הכי גדול שיכול להיות בכל רגע שאני רואה את זה קורה, בלי צחוק הלב שלי נשבר בכל פעם מחדש ואני לא מסוגלת לחשוב על זה בלי להתמלא כולי בבכי. הייתה תקופה של כמה חודשים שהם היו בסדר יחסית, ישנו ביחד ואפילו טסנו בחופש המשפחה והם היו בסדר גמור כמו פעם, והנה שוב אחרי חודשיים אבא חזר לסלון. אני ואחים שלי לא מקבלים יותר מידי הסברים רק צריכים לקבל את המציאות כמו שהיא ואני לא מבינה למה המצב הזה קורה. אחים שלי גדולים ולא בבית (אחותי גרה עם בן זוג ואחי בצבא) ואין להם יותר מידי מה לעשות בעניין, הם מנסים אבל זה סוג של נושא כזה שאף אחד לא מדבר עליו בבית. אני תלמידה בי׳א וגרה עם ההורים וצריכה להתמודד עם המצב הזה יום יום ואני מרגישה שיותר אני לא מסוגלת באמת. מבינה שגם להם יש התמודדויות ושלא הכל אני יודעת ומבינה אבל זה משפיע לי על כל פעולה ביום יום- אני מרגישה נחותה מחברות שלי בכל פעם שנושא הורים ומשפחה עולה ואני כל כך מתביישת להזמין אליי חברים בלילה ונמנעת מלעשות את זה כדי שלא יראו את אבא על הספה בסלון... אני שונאת לשבת בארוחות עם שניהם זה הדבר הכי מביך בעולם ואני שונאת את זה שאנחנו בקושי חוגגים חגים עם המשפחה המורחבת בגלל שאי אפשר כשאבא ואמא ככה בניהם, ומה שאני לא מנסה לעשות פשוט לא עובד. זה מרגיש לי כאילו הם פשוט זוג ילדים קטנים שלא מוכן לדבר אחד עם השני או לפתור את זה , לא שמעתי אותם מנסים להתמודד אחד עם השני, בטיפול זוגי ואפילו גירושים אני לא רואה באופק, המצב הזה קבוע כמו שהוא ואני באמת לא יודעת איך להתמודד עם דבר כזה. זה משפיע עלי בכל צעד בחיים שלא וזה לא יוצא לי מהראש גם אם אני מנסה להסיח את דעתי. המצב הזה עושה רק רע לכל המשפחה שלי, אני שונאת להיות בבית כבר ואני שונאת להרגיש ככה, הכי אני שונאת שההורים שלי סובלים ושהמשפחה ככה מפורקת כשפעם היה לי הכי כיף בעולם לבלות איתם ואני רוצה להחזיר את המצב לקדמותו... ברור לי שאבא ואמא לא עושים דווקא ושגם הם סובלים אבל בכנות אני מרגישה נדפקת מזה הכי מכולם. והם בכלל אבודים אז אשמח לעצות או אם מישהו חווה משהו דומה ויכול לעזור לי❤️