היי, אז אני לא חושבת שזה יוצא דופן כל כך בימינו וזה בטח קורה במלא משפחות,אבל בכל זאת.
אני גרה עם אמא שלי, ההורים שלי גרושים. כך שאת רוב הזמן שלי אני מבלה איתה. כן, אנחנו מדברות מן הסתם אבל אנחנו לא באמת עושות דברים ביחד.
המצב הוא כזה - מה שאני עושה זה מוציאה את הטלפון מהטענה או מהתיק בלימודים, נשכבת על הספה ונכנסת לאינסטגרם נגיד, לעולם שלי. אצל אמא זה הפייסבוק והיא הולכת למיטה וגוללת פוסטים בטלפון, ואני בסלון גוללת, לנצח. וככה זה כל היום, עם משפט המפתח שהיא הולכת לישון " את יכולה להטעין לי?" זה לא שהיא לא אוהבת אותי ,מתעניינת או מתייחסת, פשוט אנחנו לא ביחד מנטלית. גם בערב ,היא תמיד הולכת למרפסת " לשאוף אוויר" אבל בתכלס היא פשוט משנה מקום להיות עם הטלפון ולדבר שיחות קוליות שעות עם חברים שלה. אין לי מושג למה היא מרגישה את הצורך הזה, כאילו אין לה פרטיות בתוך הבית.
ואני בחדר שלי עם אוזניות במחשב. עוד יום עבר, וזה אותו דבר.
גם שאנחנו כן יוצאות למקומות נגיד לאכול בארומה, לקנות משהו , אנחנו יושבות ואמא לא מפסיקה להסתכל בטלפון אם יש לה הודעות ולגלול בפייסבוק ולהתכתב עם אנשים.
ואני לא חושבת שזה אמור להיות ככה, למשל עם אבא שלי אנחנו עושים מלא דברים ביחד. מטיילים מצלמים משחקים משחקי מחשב משחקי קופסא, אני מראה לו סדרות שאני אוהבת וסרטים...
שתינו לוקחות חלק בריחוק הזה ורציתי לשאול אתכם מה אני יכולה לעשות כדי להוציא אותה מהטלפון ושנעשה יחד דברים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות