לפני שנתיים וחצי בערך קנו לי בהפתעה כלב מסוג יורקשייר טרייר, וככה עברה לה שנה בדיוק, ב26 לאפריל הוא נדרס.
אם הייתי יכולה בכלל לתאר.. מה הוא היה בשבילי... שאתם קוראים את זה עכשיו זה נשמע כמו סתם, מה זה כולה כלב, אנשים מאבדים את האנשים ההכי יקרים להם.
הוא היה עושה אותי מאושרת. הייתי עושה איתו הכל.. רצה איתו, ישנה איתו, כל היום איתו ונותנת את כל התשומת לב שאני יכלתי לתת.
הייתי חוזרת הביתה ישר רץ אלי בהתלהבות. זה יכל להיות היום ההכי גרוע בעולם, אבל העיקר שהייתי רואה אותו רץ אליי, הלב שלי חייך.
כל פעם שהייתי בוכה, שהיה קורה לי משהו, הייתי לוקחת אותו איתי למיטה וזה פשוט היה מרגיע אותי, שיש לי אותו, וזה העיקר.
וואו עבר שנה ואני כותבת את זה עכשיו ורועדת מבכי...
ויום אחד, יום שישי ה26 באפריל יצאתי החוצה בדיוק, והבית שלנו הוא שטח פתוח כזה. ממש ממול לבית שלי אני רואה אותו שוכב. חשבתי הוא סתם שוכב שם וקראתי בשמו, ואני רואה שהוא לא זז. אני מתקרבת ורואה אותו דרוס, באותו הרגע צרחתי בטירוף, השתגעתי מהבכי.. במשך שבוע שלם בכיתי ללא הפסקה, כבר לא היה לי קול מרוב שבגיתי לא הצלחתי לדבר, בחיים לא הייתי שבורה ככה.. וככה בחודשיים הטריים אחרי הדריסה היה בכי שלאט שלאט הופחת.. אפילו שעד עכשיו אני לפעמים נזכרת בו כמו עכשיו ויורד דמעות..
באותו היום הביאו לי כלב חדש, לא הרעיון הכי טוב.. הייתי שבורה ככ שלא רציתי ללטף אותו אפילו. הוא היה גור באמת מקסים.
אבל לא ממש התחברתי אליו..
אחרי כמה חודשים יום אחד היינו כל המשפחה אצל סבתא שלי, ואבא שלי היה בבית, וכשהוא הגיע הוא סיפר שהוא נדרס..
לקחתי את זה קשה, בכיתי קצת יומיים שלוש ועבר.. אך עדיין נשאר צלקת, וכואב לי לחשוב על זה אפילו.
ולפני 3 חודשים בערך קנו לי כלב חדש, התחברתי אליו בטירוף ואני אוהבת אותו ככ..
אך הפחד לאבד אותו, פשוט גומר אותי. אני בחרדות עליו כל הזמן, אני כל הזמן בודקת שלא יוצא החוצה, שכל הדלתות סגורות, מנסה לחנך אותו שאסור לצאת לכביש.
אך אני מפחדת שיום אחד זה יקרה.
אני לא יכולה עם החרדות האלה יותר, אין לי שקט בגלל זה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות