מפוחדת מתקופת הבגרויות הקרבה

היי אני שירה בכיתה י"א בת 16,
כמו כן כולם יודעים שהשנה הכי קשה, מורכבת ועמוסה היא כמובן כיתה י"א.
אז אנחנו כבר אחרי חופשת פסח הארוכה, והחיים הלימודיים "האמיתיים" מה שנקרא מתחילים.
קודם כל אתחיל בזה שאני תלמידה ממוצעת+ , יש לי הרבה ציונים טובים וכאלה שפחות.
אני בכיתה מדעית, יש לי כישורים די רבים ואני מאד מתעניינת בהרבה נושאים ותחומים.
שנה שעברה הייתי בקבוצת 4 יח"ל במתמטיקה, אך זו הייתה שנה מורכבת מאד עבורי ופשוט לא עמדתי בזה והגשתי בקשה לרדת ל3.
אני לא אומרת את זה מתוך התנשאות וחס וחלילה זילזול, אך אני פשוט יודעת שהרמה שלי היא לא של 3 יח' ואני מסוגלת להרבה הרבה יותר.
כעיקרון לא הורידו אותי מהקבוצה ואף המורה התנגדה לכך, אך משום שהכישלונות הרבים ומאמצי השווא שעבדתי עליהם לאורך כל כיתה י' הלכו לפח, זה הכניס אותי לסוג של דיכאון , הייתי כל היום בוכה, לא יכולתי לתפקד עוד בקבוצת 4 יחידות במתמטיקה, היה לי קשה נורא, עם הרבה שעות אצל מורים פרטיים ולבסוף בשל כל הנסיבות לצערי ירדתי בלית ברירה כי לא יכולתי להמשיך עוד.
בכיתה י"א התחלתי ב3 יח' ואני מצטיינת שם ובאמת שהכל קל לי. כמובן שפה ושם אני בהחלט נתקעת בתר' מסויימים אבל בגדול לא קשה לי בכלל.
השנה אצטרך לעשות 2 בגרויות, 802 ולהשלים את 801.
אני אדם מאד מורכב באופי, ופוחדת מכל דבר. חוששת מכל דבר. אולי לא אצליח? אולי בשל כל הציפיות המצופות ממני לקבל 100 ב2 השאלונים לא אצליח בכל זאת? אולי אפול תחת לחץ באמצע המבחן?
"אבל זה 3 יח' , מה יחשבו עלי? ואם לא אצליח להוציא 100?
יש לי המון מחשבות שלא אצליח וזאת משום כל הציפיות שאנשים מצפים ממני, בעיקר כי יודעים שאני מעל הרמה ומצטיינת בקבוצה שם.
בעיקרון זה גם די תלוי בתר' ולפעמים אני כן נתקעת פה ושם ויש נושאים שאני פחות פותרת בקלות. אבל כל הלחץ הזה מוביל אותי לתסכולים ואני לא מסוגלת לחשוב "אופטימי" לגביי הנושא.
אוסיף גם שזה לא רק מקצוע המתמטיקה. רוב הבגרויות הם השנה והמתכונות והבגרויות הן בהפרש מאד קצר אחת מהשניה. אם אפול תחת לחץ ? אם לא אדע מה לעשות?
כלכך הייתי רוצה כבר לסיים עם כל זה, להיות מאחורי זה.
איך לצאת ממחשבות הכישלון עצמי האלה?

אני באמת בכל יום חושבת על זה ומדוכאת מאד.
אשמח לעצות ולעידוד מכם. תודה:-)