מרגיש שאנשים בכללי והמין הנשי בפרט לא מגיבים אליי טוב

נראה לי שהכותרת מביעה את הבעיה שלי בצורה הטובה שאפשר,
אז ככה,
בעבר נראה היה שהייתי ממש טוב עם אנשים ועם נשים. הם הגיבו אלי טוב , כולם רצו להיות חברים שלי (אף פעם לא הבנתי כל כך מדוע והרגשתי תמיד שזה יותר מזל משכל) ועם נשים היה לי אחוזי הצלחה גבוהים יחסית.
לא שהייתי מתחיל בכמויות אבל כשזה היה קורה הייתי מצליח ואפשר להגיד שדיי בקלות.
כיום אני מרגיש שהמצב שונה לגמרה.
אני מרגיש שרוב האנשים שאני מכיר מזלזלים בי (כנראה סוג של הרגשה שרק אצלי)
לפעמים כשיוצא לי להתעניין בשיחות עם אנשים שרכשתי את אמונם הם דווקא אומרים לי דברים אחרים לגמרה על אנשים שחשבתי שמזלזלים בי.
יכול להיות שזה שקר וזה לא נכון שהם מעריכים אותי וכאלה . אבל אני מודע לזה שתחושת הזלזול בראש שלי היא בהקצנה כך או כך.
עם נשים המצב אפילו יותר מורכב , ואפילו קצת וויתרתי על להכיר מישהי איכותית משום שיש המון המון תחרות ואני בעצמי לא יודע מה כבר יש בי שלא יהיה במישהו אחר .
כך שלשווק את עצמי בצורה טובה יהיה קצת בלתי אפשרי.
בחיים האישיים האופי שלי הוביל אותי ללהיות בן אדם מאוד אידיאליסט , אני לא מלא ביטחון עצמי אבל אני יחסית ישיר , שמתי לב שבעבר יכלתי "למכור להן חלומות" היום זה פשוט לא אני.
אני גם מרגיש שיש לי סוג של טוב לב כזה שאני מודע לזה שזה turn off משוגע .
אני בן אדם שקל להפתח בפניו ואני אוהב לייעץ ולעזור ולכן לפעמים קרה מקרים שבאמת השקעתי עם הבחורה מזמני כי באמת היה חשוב לי לגרום לה לחייך , ואז היא לא שמה עלי יום אחרי.
תמיד גם הן נותנות את ההרגשה שצריך ליזום ולחפור להן עד שהן יואילו בטובן לתת קצת יחס וזה פשוט לא אני .
אני פורש דיי מהר כי אני מרגיש שהן עונות לי בצורה שזה כאילו הן עושות לי טובה ואולי "לא נעים להן" שלא לענות .
מה שנותן לי להרגיש שאני כופה את עצמי וישר מתקפל.
לפעמים בחיים בנות הראו לי שיחות עם אנשים שהן שולחים להן 200 אלף הודעות ביום למרות שהן אפילו לא עונות (!!!) אף פעם לא הבנתי מאיפה התעוזה.
קשה לי עם זה.
אני רואה את עצמי כאיש שיחה יחסית מעניין , ב1 על 1 אני ממש פצצה (בקבוצה קצת פחות) אני נראה יחסית בסדר למרות שאני נמוך יחסית אבל זה סוג של מחסום שהתגברתי עליו אי שם בגיל 17 .
אולי זה משמעותי מבחינתן אבל קשה לי לתפוס את המציאות כך.
אני דיי מרושש מבחינה כספית , אבל לומד ועובד מה שמצטייר תמיד כאילו אני בחור רציני (למרות שאני הכי שטותניק שיש אבל יש בי גם צד מאוד עמוק)
אני מרגיש שהכל בצורת ההתחלה עם בנות ניהיה מאוד מכני , אני תמיד מחפש קצת עומק ומתאכזב כל פעם מחדש.
יש לי חבר שהוא עשיר יש לו גאקוזי בבית והוא עושה את אותו מהלך בדיוק כל פעם על בחורה אחרת וזה פשוט מצליח לו (ג'קוזי - אלכוהול - מיטה)
אני לא חושב שהייתי מסוגל.
מצד אחד כגבר ולמרות שתגידו שזה מוטעה שופטים אותך גם לפי כמות הבנות ששכבת איתן (לא במודע וזה לא מדע מדוייק אבל כן) אין כאן מה להתמם בפוסט הכי שמהותו הוא כנות (כמה טוב שזה אנונימי).
אני גם חושב שמאז שאני לא מצליח עם בנות בכלל חברים שלי דיי התרחקו ממני ולא לוקחים אותי יותר מדי ברצינות (בלי בולשיט על חברים רציניים עוזרים כי המציאות מוכיחה שזה בולשיט והכל בנוי על אינטרסים כנראה.. מקבלים את הכאפה אי שם בגיל 21)
ומשום מה אנשים שמכירים אותי היכרות שטחית חושבים שאני ממש טוב עם בנות (מה שממש לא נכון ואין לי מושג למה הם חושבים כך)
תמיד גם אמרו לי שאני מקרין ביטחון עצמי (עוד יותר שקר כי עצם כתיבת פוסט באינטרנט על היחסים שלי עם אנשים ונשים מוכיח אחרת )
קשה לי להיות אידיאליסט בעולם שבנוי על אינטרסים והתאמה עצמית לסביבה.
ודבר אחרון , המוח האנושי טבעו הוא לחשוב שהעבר היה יותר טוב , וכמו שאתם כבני אדם יודעים יש לנו זיכרון קצר מאוד , אני בתקופה הנוכחית מתחיל לחשוב שלעולם לא הייתי טוב עם אנשים ונשים אלא זה סוג של דרך שלי "לעגל כלפי מעלה " כביכול כדי לקבל תקווה בסיסית.
לסיכום הפוסט הזה מאוד מפוזר , מטרתו היא בעיקר לחטוף ביקורת על סמך המידע שניתן.
אל תרחמו ובאמת תגידו לי את מה שאתם חושבים , איפה אני נופל? מה לא בסדר?
מה באמת הסיכוי למצוא מישהי first class כשאתם ממוצעים בהכל פלוס מינוס ואין לכם כסף מיותר (מרחם על אלה שיש להם לפעמים כי קו הסלקציה מקבל משמעות אחרת לגמרה) .
איך זה הגיוני שפתאום בטווח הגילאים האלה אני לא מושך יותר.
אני מאוד אוהב אנשים ומרגיש שזה פשוט נלקח ממני על לא עוול בכפי מה שמרסק אותי בכל תחומי החיים.
אני גם באיזשהו מקום מקנא באנשים שמצליחים לחיות בצורה בהמית יותר לרוץ אחרי האינטרסים שלהם ולא מחפשים עומק בכל דבר.
והשאלה האחרונה האם אתם מזדהים איתי . זה עניין נפוץ? או שרק אני חווה את האכזריות שבהתעלמות מהמין היפה?