יוצאת עם בחור בן 22, איך לשתף בבית ולעבור זאת בשלום?

שלום לכולם ותודה מראש על שתקדישו מזמנכם!

שמי נטשה, בת 17 ותלמידת כיתת יב.
תמיד נמשכתי לבוגרים ממני בכמה שנים, ניהלתי מערכות יחסים רציניות גם עם בנים בני גיל קרוב לשלי וזה לא צלח נטו בגלל הפערים וההתנהגות הילדותית.
אז לומר לי ש״תמצאי מישהו בגילך״ זה לא יעזור, לא מתחברת ולא נמשכת, אפילו נגעלת ואחרי כמה ניסיונות החלטתי שלא להילחם ב״סטייה״ שלי.

לעומת זאת, קשרים עם בחורים בוגרים ממני נגמרו בגלל חוסר התאמה ולא בגלל פערים במחשבה, אף פעם לא הרגשתי להם ״ילדותית״ מידי ודווקא ההיפך.

אני יתומה וגרה עם סבתא שלי, היא מאוד רכושנית ואובססיבית, ידעה על קשרים שהיו לי בעבר אבל לא קיבלה אותם, עשתה לי חיים מאוד קשים.

לאחרונה התחלתי לצאת עם בחור נחמד בן 22, המשפחה שלו מאוד נחמדה אליי וגם הוא. הוא מאוד משכיל ויש לו הרבה שאיפות לעתיד, אני לומדת ממנו הרבה. הוא דואג לי מאוד, מקפיד שיהיו לי הרגלי אכילה נכונים (סובלת מתת משקל) ומנסה להחדיר בי אורח חיים טוב יותר. מרגישה שהוא מנסה לכוון אותי לדרך טובה ובריאה יותר לטובתי, בחורה שסובלת מהרבה בעיות רפואיות.

הוא בחור מקסים, הכניס הרבה אור לחיי, ובגלל זה נמאס לי לשקר לסבתא שלי. לא מגיע לו שאסתיר אותו, אני יודעת כמה זה מבאס לשמוע מהצד שאני משקרת על זה שאני איתו, לומר כל פעם שאני עם חברה ולהתחיל להמציא סיפורים ומעשיות כאילו אני מתביישת בו. אבל אני יודעת שסבתא שלי תעשה לי וגם לו חיים לא פשוטים, ולכן אני חוששת לספר לה.

בכל פעם שלא אקום לבית הספר, היא תאשים אותו. בכל פעם שאצא עד שעות מאוחרות היא תאשים אותו. בכל פעם שארגיש עצובה הוא יהיה האשם. כל פעם שאכעס עליה ואריב איתה, היא תפיל את זה עליו.
כל דבר רע שיקרה יפול עליו ואני שונאת את זה, לא מגיע לו. סבתא שלי בטוחה שאני ילדה קטנה ומטומטמת שלא מבינה כלום מהחיים שלה. ואני אמנם לא מבינה הרבה, אבל כן מבדילה בין טוב לרע ומי עושה לי רע, היא לא תבין את זה ותנפח סיפורים שלמים. קשה לה לקבל את זה שטוב לי ובמיוחד כשאין לה שליטה עליי ושנמצא בחיי מישהו שרוצה אחרת ממנה, מישהו שאוהב אותי.
אנחנו לא מסתדרות.

היא לא מאמינה באהבה כי היא אכלה הרבה חרא בחיים שלה ולא זכתה לאהוב או להיות נאהבת, חינוך נוקשה שלא נתן לה להיות עם הגבר שאהבה ופרימיטיביות של התקופה ההיא ושל העדה- ועכשיו אני סובלת בגלל זה.

במיוחד כשיש בנינו הבדל של 5 שנים, היא פשוט תעשה מלחמות והבית יהיה במצב נוראי- על סף קריסה. אני לא יודעת מה לעשות ואיך לשתף, אבל גם לא רוצה להסתיר אותו ולשקר כל פעם שאני יוצאת מהבית.

אם יש כאן הורים, איך הייתם מגיבים לביתכם בת ה-17 שמביאה גבר בן 22 לבית? אני רוצה לשמוע מה נקודת המבט שלכם כדי לנסות להבין אותה.
ובכללי, איך אפשר לשתף ואיך לעבור בשלום אם בכלל?
מה הייתם עושים אם הייתם בתוך הנעליים שלי, משתפים? איך?
אשמח לשמוע כל ביקורת, עצה, מחשבה וגם לענות על כל שאלה.

שוב תודה רבה!