אז ככה,הכול התחיל מגיל בערך חודשיים-שלושה,אמא שלי מיהרה לחזור לעבודה והשאירה אותי אצל סבתא שלי,
גדלתי וחונכתי אצל סבתא שלי,אני אצלה כל יום,עד היום.
מאז שאני קטנה הילדות שלי לא הייתה משהו,כל היום ריבים,איומי התאבדות של אחותי,קללות וכאלה.
סבא וסבתא שלי היו הפינה השפויה שלי,והם עדיין ככה,למרות שהמצב נרגע,תמיד סיפרתי להם כל דבר.
היום סבא וסבתא שלי החליפו את הדבר הכמעט יחיד שנותר מהילדות שלי,הטלוויזיה הקטנה שלהם,
עד גיל 12 כשהייתי ישנה אצלם הייתי שוכבת ליד סבתא שלי ורואה איתה טלוויזיה,
ואני חשבתי,'הכול הולך ומתחלף כל כך מהר',וזה רק תזכורת לכך שלא נותר לי הרבה זמן איתם,סבא בן 71 וסבתא בת 68,הם יחסית בריאים,
אבל כל היום פשוט חשבתי "מה יהיה אם יקרה משהו לסבא וסבתא?,הכול יעלם,כל הסיפורים והתמונות"
איך אוכל לחיות בלעדיהם?
אני פשוט לא יכולה לדמיין את עצמי בלי להיות איתם.
מה אני יכולה לעשות כדי טיפה להקל?,גם אם זה לא ממש קרוב,אני מקווה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025