אני בנאדם שמתחבר מאוד בקלות לאנשים, אני יכולה להגדיר את עצמי כמאוד טוטאלית בקשרי חברות. אני תמיד שם, תמיד כדי לשמוע, תמיד כדי לייעץ, תמיד כדי להיות כתף תומכת, לפעמים לצערי אני מגזימה ושמה את האחר בעדיפות גבוהה על פניי.
לא פעם ולא פעמיים אנשים פשוט שמו את הלב שלי על הרצפה, רמסו, שברו, דרכו בלי רחמים. זה פשוט לא פייר, פשוט לא פייר, האופי שלי הוא אפילו לא בכדי לרצות, אני באמת מאמינה שאם אוהבים מישהו צריך להיות בשבילו, אז למה לרמוס אותי?
למה להתעלם ממני במשך איזה כמה חודשים? למה לא להזמין אותי לשום מסיבה, יום הולדת, אפילו סתם יציאה קטנה? למה להיזכר בי רק כשצריך משהו?
אז החלטתי להיות בוגרת מה שנקרא לשים את האנשים האלה מאחור ולנתק קשר. מכירים את זה שברגע שאתם מחליטים לפתוח פרק חדש בחיים, האנשים האלה באים בול בכדי להרוס?
למה עכשיו אני אשמה שאני עושה מה שטוב לי? למה אני אשמה שאני מחפשת אנשים שעושים לי טוב וטוב לי להיות איתם?
ויותר מזה, למה להפיח בי תקוות שווא שאתם רוצים להיות חברים שלי רק בשביל התחושה הזאת של "אוקי, הפראיירית עדיין פה בואו ניתן לה עצם שתרגיש שהיא קיימת?"
אני באמת לא מבינה את זה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025