היי,
אני מתמודדת עם בעיה מוכרת מאוד בכמעט כל משפחה בעולם- אני מרגישה כמו הבת הפחות מועדפת.
אנחנו שתי אחיות, אני בת 20 ואחותי הגדולה בת 26, אבא לא בתמונה.
את ההעדפה של אמא שלי לאחותי הגדולה אני הבנתי רק בשנים האחרונות. אחותי נשואה ולא גרה בבית ככה שזה פחות פוגש אותי בחיי היומיום, אבל זה מתבטא בהמון דרכים ואני יותר ויותר שמה לב לזה.
כל פעם שאחותי מגיעה הביתה, לארוחה משפחתית או סתם לשבת אמא שלי פתאום נהיית בנאדם אחר. פתאום הכל סובב סביב אחותי.
כשנסענו לביקור משפחתי באיזשהו שלב בסוף הערב הרגשתי מאוד מאוד לא טוב ברמה שממש לא יכולתי לתפקד, אמרתי לאמא שלי שאני ממש מבקשת לחזור הביתה כי באמת קשה לי, אבל היא פשוט התעלמה ממני והלכה לשבת ליד אחותי, ואני סבלתי עד שאחותי רצתה ללכת בעצמה ורק אז אמא שלי התרצתה.
כשאנחנו בבית ואחותי נרדמת, אמא שלי תלך על קצות האצבעות, תדבר בלחש אם בכלל, תעיר לכל מי שזז או עושה טיפה רעש ותנמיך את הטלוויזיה לווליום אפסי.
כשאני נרדמת- פשוט לא אכפת לה, הכל נשאר אותו הדבר, גם אם זה על חשבון להעיר אותי.
אמא שלי מוכנה לעשות הכל בשביל אחותי. היא העבירה לה דירה, היא קונה לה כל מה שתבקש, היא עושה בשבילה הכל.
אני פעם אחת ביקשתי ממנה שתעשה בשבילי שיחת טלפון והיא התנגדה בכל תוקף ורבה איתי שאני כפויית טובה במשך כמה ימים.
קשה לי.
אני בנאדם בוגר, נכון, אני יודעת שהרבה מהדברים האלה ילדותיים ושאני לא צריכה להתייחס אליהם, אבל פשוט קשה לי. כואב לי להיתקל בזה. כואב לי להיות בצד הזה. קשה לי כשאחותי באה הביתה כי אני מרגישה שאני פשוט נדחקת לפינה הכי קטנה בעולם. קשה לי כשאמא שלי מעדיפה לדבר עם אחותי בווצאפ כשאני עומדת מולה ומנסה לדבר איתה פנים מול פנים.
אני מנסה להיות כמה שיותר עצמאית ולהצטרך כמה שפחות, אבל זה מצב שמעציב אותי, קשה לי להיות האחות הלא מועדפת, וזה לא שאני ״ילדה רעה״ או משהו כזה, אני עוזרת בבית ובהכל.
קשה לי מאוד, אני יודעת שאין לזה פיתרון קסם אבל ממש אשמח לעצות איך להתמודד ואיך לקחת את זה יותר בקלות, זה ממש מעיב עלי.
תודה רבה לכולם
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות