אז ככה..
אני חיילת בת 19 שמגיעה ממשפחה דתית/חרדית אך יצאתי בשאלה בגיל 13 והמשפחה קיבלה אותי.
עד היום צמתי את כל הצומות חוץ מאת יום כיפור של לפני ארבע שנים.
השנה פשוט לא הצלחתי. ישנתי כל היום ומשעה 21:00 עד 1:30 (עכשיו) טיפסתי על קירות. ניסיתי לקרוא, עשיתי שעתיים חשבון נפש ולא יכלתי יותר.
ידעתי שאשאר ערה עד הבוקר כי ישנתי כל היום והשתעממתי. אכלתי לחם עם גבינה והדלקתי את הטלפון.
אני בחורה שמאוד מאמינה באלוהים למרות שאני חילונית, לא שומרת שבת ויוצאת במשך השבוע ובסופשים למסיבות. הרגשתי שאני צריכה לחפר על זה . על זה שאני מוציאה עיניים, על זה שאני יוצאת הרבה ושותה אלכוהול לעיתים, שאני לא שומרת שבת, ושהיה לי השנה חבר חצי שנה ששכבתי איתו פעמיים. אני בדרכ לא פרמיטיבית עם אחרים אבל עם עצמי יותר מידי. בגלל שגדלתי לתוך זה.
יש לציין שמאז צאתי בשאלה המשכתי תמיד לנטול ידיים(גם כשאני מתפנה במועדון בסופש) לברך ולהתפלל מידי פעם. איך לחפר על זה?
בחיים לא היה לי ככ קשה. אך מרגישה שכיפרתי קצת עם סבלי ב5 שעות האחרונות.
״הרבה יותר קשה לדעת שאסור ולעשות מאשר לא לדעת ולעשות״- משהו שהולך איתי.
איך לכפר על זה? אשמח לעצות. חתימה טובה לכולם
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות