ברוך ה. בחורה בת 28 קצת חרדתית ודכאונית.אני התחלתי ככה כי אני מאמינה בבורא עולם. בחצי שנה האחרונה אני במקום פחות נעים ממה שהייתי בו קודם. אני במשבר לא עובדת עקב חרדות פחדים, אני בבדידות והסתגרות. מה שממש לא היה לפני כן. אני בדיכאון לא סימפטי בעליל. עייפה, מוטרדת כל היום, לא מרוכזת לא בפוקוס. מרגישה סמרטוט. אני גרה עם הוריי היקרים. שהם לא אשמים בשום דבר מהדברים שנאמרו. אבל זה מתסכל אותם לראות אותי כך אני בוכה המון איך ארצה אותם ואת עצמי.גשאני עומדת במקום שנים . יש לי אחיין מתוק מאחותי הקטנה, וכן אני מקנאה עד עמקי נשמתי. אוהבת אותו מאד. הבעיה הגדולה היא שאיתה אני לא מדברת כי אצלו הכל ורוד ואין לה את הקשיים שלי יש. יש לה בשביל מי לחיות ולתפקד ואת מי לאהוב ולחבק. , ועם בעלה בכלל לא. ביום בהיר החלטתי סוג של שאני מחרימה אותם. למה???? כי אני קנאית, ולא יכולה לשלוט בזה. אני מחפשת מקום מפלט. חברה/חבר/חברות/עבודה. שום דבר מזה כרגע אין לי. ואני חיה. אני לא אותה בחורה תוססת. אני יכולה לשבת שעות ולהחמיץ פנים. לשתוק בחברה להיות במיטה עם עצמי. כי מרוב תסכול ודכדוך זה הגיע למקום שלא בא לי על אף ואחד. What you see its what you get. אני רוצה להתחתן בעזרת ה עוד השנה. מרגישה שהנפש שלי זועקת בכל מובן אפשרי.הגוף חסר לו, המגע, עצם העובדה שיש מישהו שאיתי ואוהב אותי כי מסביבי יש ביקורת כל הזמן וזה פגם בי והרס אותי במשך שנים. מה שמעולם לא היה לי. ואני לא צוחקת. אני פשוט רוצה לחיות מחדש. שנה טובה ומתוקה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות