מריבה שהייתה לי עם אמא שלי, מה עכשיו?

זה יהיה ארוך אז אני אכתוב פה גרסה קצרה: יש לי רק שלוש חולצות לבית הספר ושתיים מהן היו בכביסה ואחת מהן עם כתמים גדולים ובולטים ככה שלא יכולתי ללבוש אותה וזה פתח לי ריב עם אמא שלי וזה הגיע למצב שהיא אמרה בעקיפין שלא אכפת לה אם אני אתאבד.
אוקיי אז קצת רקע, אני לא מגיע ממשפחה עם הרבה כסף מה שאומר שאין לי הרבה בגדים ללבוש לבית הספר ויש לי רק שלוש חולצות ככה שהייתי עושה שבוע עם חולצה אחת ושבוע הבא מחליף לחולצה השנייה ובחגים ואירועים בבית ספר הייתי שם חולצה לבנה(היא אחת מן השלוש, השתיים האחרות בצבע שחור). ברור שאם הייתי יכול שיהיה לי יותר חולצות אז בשמחה אבל בסדר הייתי יכול להסתדר ככה ולהגיד שהריח של החולצה לא הכי טוב כי אני מזיע הרבה וזה היה עובד לי שחברים שלי שאלו אותי.
למה אז אני בעצם שואל פה את השאלה? אני חושב שאני יותר צריך לפרוק ופשוט לראות מה יש לכם להגיד בנושא..
טוב אז היום יש לי מבחן בבית ספר ואתם יודעים קמתי בבוקר לקחתי את החולצה ולקחתי מכנס ואז ראיתי שיש על החולצה כתמים כאלה של עיגולים משהו לא מוסבר ואז נזכרתי שאלה אותם כתמים מלפני כמה ימים שביקשתי עזרה מאמא שלי להוריד לי אותם והיא לקחה את האחריות ואמרה לי שהיא תוריד אותם.. בקיצור אז העניינים התחילו טיפה להתחמם ביני לבינה ולמרות שלא היו צעקות נאמרו דברים קשים ואני לא אכנס עכשיו לכל מילה אבל זה הגיע למצב שהיא אמרה "נמאס לי כבר נמאס לי ממך" אז אמרתי לה אז אם נמאס לך ממני אולי אני אתאבד וזהו לא תצטרכי לראות אותי והיא ענתה שלהתאבד זה לחלשים ואחרי זה שאלתי אותה "אולי אני חלש?" והיא ענתה "אולי". ואני לא מסכים עם זה שהורים צריכים לרדוף אחרי הילדים שלהם כל החיים ורק לעזור ולדאוג אבל את החלק שחסכתי ולא כתבתי פה זה בעצם כל מיני הטפות שהיא אומרת לי שאני לא עושה כלום עם החיים שלי(למרות שאני עובד ולומד).
אחרי זה הרגשתי פשוט חרא ואמרתי לה "שאם המחנכת תשאל אותי למה לא הגעתי למבחן אני אגיד: לה עם כמה שזה מביך ועצוב שפשוט לא היה לי מה ללבוש כי יש לי רק שלוש חולצות ושתיים מהן היו בכביסה והאחרונה שנשארה מלאה בכתמים מאחורה ומקדימה" ועל זה היה לה לומר שאני פשוט חוצפן. באמת באמת שכל המריבה הזאת הייתה בלי צעקות לפחות מהצד שלי ואני דיברתי אליה בכבוד כי אני מכבד את זה שהיא אמא שלי ולמרות כל מה שנאמר מהצד שלה אני בכל זאת ידעתי לשמור על איפוק ולא להתפוצץ כי אני יודע שזאת גם לא אשמתה ברור שאם היא הייתה יכולה היא הייתה הולכת עכשיו וקונה לי גם שלושים חולצות ואני גם אמרתי לה שאני לא מאשים אותה אבל היא בכל זאת התעצבנה עליי וירדה עליי שאני לא עושה כלום ואני מבזבז את הזמן שלי.