אבא שלי מתייחס רע אליי ופוגע בי - לגרום לאימי להתגרש?

שלום לכם אנשי אסקפיפל, ברקע תוכלו לשמוע stairway to heaven...
אז כרגיל נקיים את הסשן הרגיל של ההקדמה, אז אני ילד בן 12, כיתה ז' וכמו שכותבים כאן, מבחוץ אני נראה כילד רגיל עם חיים רגילים מדבר עם חבריי לכיתה צוחק איתם, למרות שבזמן האחרון הפסקתי קצה להפיק הנאה מחברה, אבל על זה נדסקס בהמשך השאלה+פריקה, לאחרונה אבא שלי התחיל להתנהג ממש נוראי ומגעיל, הוא תמיד היה בן אדם נורא עם מסכה של אדם חברותי ונעים הלך, אבל עכשיו המסכה מתפוררת, הוא שם אינטרסים אישיים על פני חינוך תמיד, הוא אנוכי ומגעיל, כשהייתי ילד בן 8-9 זכור לי מבנה קבוע שיחזור על עצמו במהלך פירוט המקרים: אני הייתי בסדר לגמרי, הוא איבד את זה בגלל משהו לא ידוע באינטרקציה בננו, הוא צרח עליי וקילל אותי ואני חזרתי בבושת פנים לכל מקום בבית שהוא לא יפריע לי שם, וזה במקרים הטובים משום שלעתים מזדמנות היה קורה איזה משהו שהיה גורם לו להכות אותי, פעם אחת זכור לי שדיברתי עם אמי על מקרה שבו לפני כמה שניות הוא קילל אותי והתרעם עליי בחדר מסוים, הוא במקרה היה מחוץ לחדר הזה, בטעות מוחלטת (אני לא מעוות כלום, אין לי מטרה לעוות נושא מסוים באתר אנונימי) סגרתי את דלת החדר הזזה על אחת מאצבעותיו, גם לא משהו חמור, הוא התחיל לצעוק עליי ולרדוף אחריי בחדרי עד שהייתי בפינה, והתחיל לכפכף אותי ולתת לי אגרופים, כמובן שאחרי כמה ימים הוא ביקש סליחה שנשמעה מאולצת כי שמעתי את אימי צועקת עליו, בפעם אחרת, שאני לא זוכר על מה בדיוק (אני רק זוכר שלא הסבתי לו כל רע) הוא התחיל לבעוט בי ולקלל כמו הערס הממוצע, לאחרונה במקרים שאני ממש לא אוהב, הוא פותח דיאלוג איתי, לא משנה על מה, ופשוט מחפש משפט שלא ניסחתי אותו נכון כדי להתרעם עליי, לקלל אותי ולהעיף אותי ממנו, לאחרונה גם הייתי בריב גדול איתו כמה שבועות רק בגלל שהתחיל להמאס עליי כל הרפש המגעיל שלו אז כיניתי אותו "בהמה" וזאת פעם ראשונה שקרה משהו כזה, אז כל פעם שחלפתי לידו בשבועות האלה הוא הסתכל עליי בבוז במקרה הטוב, ולפעמים פשוט בא לפרט לי כמה אני "בן פוגע" ו"כפוי טובה" כדי לעשות לי יסורי מצפון ולזייף שהוא נפגע רק כדי שאני ארגיש רע עם עצמי, הוא מניפולטור שפועל על צעקות, מכות ומשחק ברגש. גם כשאני לא באמת רב איתו הוא צורח בלי סיבה והוא מאוד לא נעים, גם אל אימי שהוא הרבה פעמים משחק "משרת שלה" כדי שלא תתגרש ממנו על מה שהוא עושה, הוא מתייחס בכי רע גם אל אחותי והוא אכזר אליה בלי סיבה, אחותי בצופים והוא כמעט גרם לה לבכות אתמול על זה שהיא שההסעה מתעכבת בגללה למרות שהיא יחסית עמדה בלוח זמנים, או היום שהוא צעק עליה כי היא קצת יותר זמן מהרגיל באמבטיה, הוא אוהב לכעוס במקום לפתור בעיות בדרכי נועם ועזרה, עכשיו סיימתי חלק אחד מתוך השלישי, ארוך אה.... אל תדאגו כי החלק השלישי יהיה מאוד קצר. עכשיו ההשלכות לזה שהוא הפך אותי לסוציופת, קלירלי פשוט פאקינג סוציופת, בחודש האחרון התחלתי להרגיש שאני לא יכול לשאת יותר שום דבר, ונעלמו לי רגשות כמו חמלה ואמפתיה כמעט לגמרי, הם נשארו מאוד חלשות בנוסף להבדלת טוב ורע, הכל התחלף בנרקיסיסטיות, בשקרנות ומניפולציה טובה, התחלתי לחוש שעמום כבד בניטרלי וצורך עז לחפש ריגושים, קראתי על זה קצת באינטרנט וגיליתי שזאת ההגדרה המושלמת לסוציופתיות (לא פסיכופתיות, נשאר לי קצת מצפון אבל באופן ממש לא מספק שעדיין בטעות יכול לגרום לי לעשות רע) וזה כנראה מה שקרה בגלל אבי האכזר, עכשיו אל תדאגו, אני לא משתמש ביכולות המניפולציות יותר מדי או לדברים רעים, זה יתקשר לאבי בהמשך ולמה אני כן רוצה להשתמש בה אבל נחכה קצת עם זה. אני גם לא מגזים, זה לא שראיתי איזה כמה סרטים והחלטתי שזה יהיה מגניב להיות הסטריאוטיפ של הטינאייג'ר חסר רגישות, אני באמת מרגיש ככה וההרגשה הזאת מעיקה עליי הכל אצלי השתנה, פעם השאיפות שלי היה להקים משפחה ולהיות מאושר איתם, היום אני מכריח את עצמי לרצות אותו דבר, בפנים אני רק רוצה ריגושים, יכול להיות שהייתי ככה הרבה זמן וזה הקטע של "חולה נפש מגלה שהוא חולה נפש" אבל לא נראה לי, פעם הייתי בן אדם טוב שרוצה לעזור, היום אני רק מכריח את עצמי לעזור כי אני יודע שזה טוב ובפנים אני רוצה לפעול רק לקידום עצמי, אבא שלי כנראה החליף לי סוויץ' במוח למצב השרדות, אוקיי, סכמנו נזקים עכשיו לסוף, אז היום אמי ביקשה ממני להוריד זבל, בגלל שהמפלצת אוהבת להרגיש הכי חשובה אז היא נגשה אליי ולקחה פיקוד על זה, אז הוא נתן לי עוד דברים לסחוב לזבל, חלקם לא נכנסו בכלל לשקיות והוא נתן לי לסחוב הרבה דברים שכל אצבע שלי סחבה שני דברים כבדים במקביל, אמרתי לו שאני אעשה כמה סיבובים והוא אמר "לא, זה יהיה יעיל יותר עם תעשה רק בפעם אחת" כנראה שזה היה מדחף סדיסטי. אז כשירדתי במדרגות איזו שקית נקרעה, בקשתי ממני בנעימות לרדת ולהביא לי כפפות ושקית כדי להכניס את הזבל מהשקית הקרועה לשקית החדשה, והוא סירב כנראה מעצלנות, ואז אמרתי לו שאני קורע את התחת בשבילו, סוחב לו שקיות, יורד וקונה דברים מהמכולת בשבילו, וגם זכור לי שאני תמיד יורד עם דברים מהבית אליו בזמן שהוא לא עושה את זה לי, ואז הגיע הקש ששבר את גב הגמל, (אני אוהב את הביטוי הקלישאתי הזה) הוא התחיל לצרוח עליי שאני כפוי טובה, שאני אכזבה, שאני נצלן ואכזבה למשפחה, בצעקות מחרידות, על כלום ושום דבר. בסוף נתקתי לו את השיחה בפרצוף, תקראו לי בן נורא אבל אני לא מכבד אותו, ואני סוציופת בגללו אז אין לי שמץ של אהבה אליו. טיפלתי בעניין וחזרתי לביתי, ואמי הטובה קראה לי לשיחה לגבי זה, באמת שהסברתי לה את האמת ואמרתי לה שאני מפחד ממנו, היא אפילו אמרה לי וראיתי לה את זה בעיניים (למדתי לקרוא אנשים) שהיא באמת רוצה לעזור לי והיא כעסה עליו, עד עכשיו הם לא בסדר לגמרי, אז עכשיו: האם להשתמש בברכה היחידה בקללה סוציופתיה כדי לגרום להם להתגרש, בגלל מערכת המשפט הקלוקלת שהפעם תעבוד לטובתינו (בימים שהמשפחה לא ראתה אותו היה לנו טוב יותר) ואז הוא ישלם מזונות, חצי ממה שיש לו אלינו, אולי תהיה קצת בעיה כלכלית אבל כמשפחה יהיה לנו יותר טוב, אני אגרום לאחותי ולאמי להבין מי הוא, ולנתק אותם מהקטע של "הוא אדם קרוב, אז אנחנו צריכים לסבול אותו", זה משתלם???