מאז ומעולם לא ממש הסתדרתי עם ההורים, במיוחד עם אבא שלי. היו לי גם ריבים עם האחים פה ושם.
אבל מעולם זה לא כאב יותר כמו שזה כואב עכשיו. אמא שלי החליטה להפסיק לדבר איתי.
אני סטודנטית וגרה עם ההורים, זה גורם להמון חיכוכים שתמיד היו בנינו מאז שאני זוכרת את עצמי. הייתי עוברת אך לצערי אין ברשותי מספיק כסף לשכר דירה + לכלכל את עצמי ובנוסף זמן ללמוד בתואר שאני כרגע בו.
אני לא מבינה למה כשהיא נפגעת או כועסת היא מפסיקה לדבר איתי. זה רק גורם לי להתרחק ממנה יותר.
כשההורים שלי כועסים או נפגעים מהאחים שלי הם צועקים, חופרים ומדברים על זה שעות.
כשזה איתי הם פשוט מוותרים. פעם אבא שלי היה צועק עלי, היום זה כבר שונה, כאילו הם התייאשו ממני.
העניין הוא שאני לא רואה את עצמי בן אדם כל כך נוראי, אני לא מעשנת, שותה, משתוללת. אני לומדת קשה ורוב הזמן בחדר שלי בשקט.
ובכל זאת ההורים שלי לא גאים בי. מבחינתם בגלל שאני לא עוזרת במטלות בבית ולא אומרת "כן" על כל דבר שהם מבקשים - אני בת גרועה.
לא מבקשת פרס הבת הכי טובה, אני רחוקה מזה, אבל פרופורציות.
לא מאחלת את זה לאף אחד, תחושת הבדידות הזו שהורים פשוט מפסיקים לדבר, במיוחד כשגרים איתם באותו הבית.
אני נמצאת לבד בחדר רוב היום. יוצאת פעם בשבוע-שבועיים לערב עם החברים, אין לי המון כסף וכפי שציינתי קודם, עבודה תפגע לי בלימודים כרגע.
עצה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025