אני חייבת את עזרתכם, מה לא בסדר איתי?

אני לא מבינה מה לא בסדר איתי
יש לי חברים טובים, יש לי חצי מהמשפחה שלי, חלקם קרובים חלקם פחות, אבל הם לא באמת מבינים אותי, אני לא מבינה את עצמי
אני בודדה מאוד למרות כולם
כשהייתי קטנה אחי נגע בי וזה שרט אותי, כשהייתי בת 18 מישהו אנס אותי ושתקתי, למחרת אפילו דיברתי איתו כרגיל, הייתי במערכת יחסים ארוכה והוא היה מכה אותי, ברחתי ממנו בסוף הוא היחיד בחיים שלי שלא היה מוכן שאני אלך.. אבל היה מוריד אותי ומנתק אותי מהסביבה, והסביבה היא החמצן שלי.
אני מדהימה, באמת. אנשים סביבי תמיד אומרים לי כמה אני מיוחדת וכמה הם אוהבים אותי ושיש לי המון. אני אוהבת אותם אבל זה לא מספיק לי.
אני מרגישה שכל החיים אני מאושרת מדברים קטנים וחיה באופטימיות ושמחה, אבל בפנים אני שבורה
ההורים שלי תמיד היו רבים בילדות, ולא שמו עליי
כל הדברים הרעים עולים לי כל הזמן ואני לא מצליחה להתמודד.
כשהייתי בת 17 התאהבתי בחברה טובה אבל היא לא רצתה לצאת איתי ונשארנו חברות, בסוף היא כן רצתה, אבל כבר הייתי בתחילת המערכת יחסים שהזכרתי למעלה..
עכשיו שוב זה קורה לי, מישהו שמוצא חן בעיני לא רוצה לצאת איתי, אבל גם לא לא רוצה
אני לא מבינה מה רע בי שאף אחד לא מוכן לאהוב אותי באמת, ופשוט להיות פה בשבילי
אני שונאת להיות לבד, כי אז אני רק בוכה ועצוב לי
עם אנשים סביבי טוב לי
אבל עכשיו אני רק רוצה להיות לידו והוא לא רוצה להיות איתי.
שבוע שעבר מישהו זר אנס את אחותי, בתוך הבית שלנו, ראיתי את הכל, היא צרחה עליו לצאת וישר נכנסתי
יש משפט בקרוב
אני לא יכולה יותר
באמת שנגמר לי הכוחות
אני לא יודעת איך להתמודד עם כל השטויות האלה
כל מה שאני רוצה זה סיפור שמח וסוף טוב
אבל נראה שזה לא בכוכבים בשבילי, זה או להמשיך למרות כמו שאני עושה עכשיו, עם כל הכאב ופשוט להמשיך הלאה.. עד שיעבור, וכנראה שתמיד אחזור לנקודה הזאת כל כמה תקופות בחיים
או...
השאלה היא מה לא בסדר איתי?? אני חברה טובה, אחות טובה, אני אתן הכל לכל מי שיבקש, אני אוהבת מכל הלב
אני לא רוצה להשתנות, להפוך לקרה ולהתנתק מהרגשות שלי
אבל אולי אין לי ברירה יותר...
אני רק רוצה שיאהבו אותי, ואני תמיד אומרת מה אני רוצה, לא משאירה מקום לניחושים והסתרות
אני מאוד כנה עם הסובבים אותי, אבל הם לא איתי.
באמת שאני מוקפת באנשים מדהימים, אבל גם הם עם הבעיות שלהם ואין להם זמן אליי
אני מבינה ולא מבינה אותם.
רק רוצה שיאהבו אותי, ויש מה לאהוב
אז למה אף אחד לא רוצה להיות קרוב אליי או מחפש את הקירבה שלי?
אני מרגישה שאם לא אני שאדאג שנהיה כולם יחד, לא יקרה כלום.
יש לי עבודה מדהימה, שאני מאוד אוהבת. סופי שבוע זה הכי נורא.
כל מה שיש לי זה עבודה? ואני בכלל מתעבת כסף.
אולי אני דוחפת ובאה חזק מידי על אנשים..
אני באמת לא מבקשת הרבה, תמיד שמחה עם המעט שיש
אבל כשאין כלום
אז נגמר לי הכוח
ואני רק בוכה וחושבת מחשבות של סיום... ...
בבקשה העירו את עיני, מה יכול להיות בי שאנשים לא רוצים להישאר קרוב?