עברתי חרם קשה בילדות ומאז לא מצליחה להשתלב חברתית, איך אתגבר על זה?

אני מקווה שתצליחו להתחבר לכאב שלי, לעצב והדמעות, ואולי תעזרו לי. עד כיתה ד' למדתי בבית ספר בדרום, הייתי ילדה מאוד מקובלת חברתית. ואז עברנו דירה ( אני בת יחידה ) לאזור המרכז בעיר כמה דק מתל אביב. את כיתה ה התחלתי בעיר החדשה אך הכל התהפך עלי. באותו זמן, הייתי בת 11 וקיבלתי מחזור מוקדם מדיי, כתוצאה גם השמנתי, ונעשתי שעיר לעזאזאל של בני כיתתי ובהמשך שכבה כולה. החרימו אותי, הופנתה כלפיי אלימות פיזית ומילולית. יש 3 אירועים שממש כואבים לי: אחת ההפסקות נכנסתי לכיתה, אחד הבנים נתן לי אגרוף לפנים, וכל היתר צחקו בזמן שיורד לי דם ואני בוכה. אחת מבנות הכיתה הייתה שכנה שלי ודאגה להזמין את כולן חוץ ממני למסיבת פיגמות. זה לא כיף ללכת ב 20:00 לישון כשאת יודעת שקומה מעל כל בנות כיתתך חוגגות במסיבת פיגמות ורק את לא הוזמנת. והכי כואב, קצת אחרי שהכל התחיל גילו לאמא גידול סרטני ביום הולדתה הלכתי לבקרה בבית חולים, ושחזרתי הביתה 2 בנות הציעו לבוא אלי, אך לא ידעתי מה הן זממו. שהן באו הן מיד נכנסו לי לחדר, הפכו אותו בבלאגן צחקו והלכו. לא מספיק כאב לי שלאמא היה סרטן, וכל המצב, הן עוד התעללו בי וגרמו לי לבכות.
לחבק את חיבוקי ( בובה ) ילדה בת 11 ולבכות....זה כואב לי עד היום. לתיכון הגעתי עם אותם ילדים, יש לנו 2 תיכונים בעיר. כבר לא הציקו אך לא ראו אותי ממטר, והמשיכו לא להיות חברים שלי. פה זה כבר גיל שנעשה קשה כי כולם יוצאים בסופש, ומסיבות, ואהבה וחברויות ולך אין, מרגישה רע בתוכך. הגעתי לצבא הכרתי ידיד שהפך להיות חבר יחיד שלי אך לא יציב, בשלב מסוים הוא שכח אותי חודש ופתאום נזכר בי. הלכתי לפסיכולוגית אך היא עשתה מעשה שרק הכאיב יותר. היום אני כבר לא שמנה, עושה כושר, לא מבויישת להפך שמה קצוץ, אבל בודדה. אם כל הכאב אני בת 24 ואין לי חברים! אין לי עם מי לצאת בסופש אין לי מי שיחגוג לי יום הולדת, כלום. הסופש בעיקר קשה כי אין לך עם מי לצאת כל זמן שאת רואה באינסטה ובפאבים ברחוב חבר'ה בגילך מבלים ואת נשרפת מבפנים. הרבה פעמים אני עוצרת שניה על ספסל בוכה וממשיכה..מי מכם שלא יודע מה זה להיות בלי חברים לא יבין את הכאב והדמעות.
לצערי יש לי תחושה בגילי אנשים כבר יש להם חברים שלהם והם לא מחפשים להכיר עוד. למה? בקורס פסיכומטרי היו 2 בנות ובן שהתחברתי אליהם..אך אתם יודעים זה חברות לכיתה ולא מעבר. עובדה שנגמר הקורס למרות שאמרו נשמור על קשר אף אחג מהם לא יוצר איתי קשר. ניסיתי לפנות לסטודנטים בבר אילן איפה שאני רוצה ללמוד ומתוך 6 אמרו לי 4 שהם לא באים לתואר במטרה להכיר חברים וזה גם לא מעניין והם לא מחפשים את זה..שהאווירה בפקלטו חברתית אבל ברמה הכיתית ומקסימום ללמוד יחד בסיפריה. לי זה לא עוזר כי אני רוצה חברים לצאת איתם. אל תגידו לי ללכת לחוגים כי רשמתי בגוגל חוג משחק, כתיבה יוצרת, קבוצות חברתיות וכו גילאי 20 פלוס ואין. אני לא יכולה להגיד למשהי בת 33 32 ללכת איתי לבירה..ומעבר לכל נגיד שהיה משהו לגילי מי אמר שהם מחפשים חברים? למה שמשהי שתהיה איתי בחוג תרצה לצאת איתי בסופש? יש לה בטח חבר יש לה תחבר'ה שלה.. איזה הצדקה יש לה לפנות זמנה עבורי..ומי אמר שתיווצר חברות..
בקיצור נמאס לי, הבדידות כואבת לי, אני רוצה מאוד ידידים ובעיקר חברות, אנשים לצאת איתם להנות שיהיו לי חברים. אשמח אם תענו לי לסקר ובנוסף תייעצו לי מה אתם חושבים ורוצים לומר לי
** חברים חברים - חברים לצאת איתם והכל לא לכיתה או לעבודה בלבד
תודה ואם תרצו להיות חברים שלי אני ישמח
לא חייבים אם לא☺