הי נשמות טהורות....
האמת אני קוראת פה ומגיבה פה הרבה....
ורואה כל כך הרבה סבל ועצב,
דרכים סגורות ובלתי פתורות,
אני רואה את זה גם בעצמי
את הייאוש ואת התקווה.
השאלה האם אתה מסוגל לראות את עצמיך...
לראות את עצמיך עם כל הסיבוכים שלך, הפגמים שלך
לראות גם את הדברים היפים שבך, להכיר בהם.
לבחור במה שנכון לך ולהקשיב לליבך.
כשכל כולך ריק.... האם זכרת לראות גם מישהו אחר מלבד השיממון שלך.
כשאתה מגיע לסוף שלך, לקצה שלך,
האם אתה מוכן להסתכל לעצמיך בעינים ולהגיד:
כן זה המצב שלי. זה הנפש שלי. זה מה שאני מרגיש.
אני מסוגל לחבק את מה שיש בחיי עכשיו.
אני מרגישה בתקופה הזאת שהגעתי לקצה שלי. נשארתי ללמוד במקום שלא נכון לי. אני סובלת כל יום גם מייסורי נפש, שקשורים במערכת יחסים שלי עם עצמי, גם עם תיסכול של ללמוד משהו שלא מתאים לי . (אין לי לאן לעבורא עכשיו)
הנפש שלי, שגם ככה היא מעורערת, פשוט נקרעה מזה. בלהיות במקום שאתה לא רוצה בו.
הכל נכבה בתוכי, ושום דבר לא מספק אותי יותר. גם לא ההתמכרות שלי. הסרטים והאוכל הפסיקו לעניין אותי. ואין לי לאן לברוח.
איך אתם הרמתם את עצמיכם מדיקאון חייכם? איך הקלתם על הבדידות?
אני מחפשת מישהו במצב שלי שיבין אותי.
שיעזור לי להתרומם. לחזור לעצמי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות