היי,
היה לי OCD (התנהגות כפייתית) הרבה שנים. אצלי זה התבטא בלבדוק שהחדר מסודר, לבדוק כל מיני מקומות מפני חיידקים ודברים דומים.
כל ה"טקסים" לקחו בערך שעתיים עד שלוש שעות ביום.
למי שלא יודע, זה לא שאני לא מבין שזה בעיה, כלומר - זה לא שבאמת ובתמים בכל ליבי אני מאמין שאני חייב לבדוק ולסדר דברים שוב ושוב, זה *כפייתי*, כלומר - זה חזק ממני. זה כמו שיש משהו בתוכי שפשוט חזק וגורם לי לבדוק שוב ושוב, ואם אני לא בודק אז יש כזה מתח שהולך ומתעצם עד שאני עושה את הבדיקה, אז זה כמו מלכוד כזה.
עשיתי טיפול ממושך, צפו אצלי טראומות מהילדות ועוד ולאט לאט הדברים השתפרו.
עכשיו אני מרגיש שאני רגע לפני שהאוסידי הארור נעלם, אבל פתאום אני מרגיש - רגע, מי אהיה בלי זה? אני כל כך רגיל לזה. זה כבר הפך להיות "חלק ממני".
וגם - זה כמו "חלק משגרת החיים שלי" כבר שנים...
דמיינו למשל שזה "לא נכון" לאכול ושבאמת ה"דרך הבריאה" זה לקחת קפסולה אחת פעם אחת ביום וזהו, וממש *כל כל כל כל כל* עניין האוכל לא נכון, ופתאום אתם כבר לא צריכים לאכול יותר אז יהיה לכם קשה שזה ייפסק פתאום נכון?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות