האם להפסיק להיות מטפלת ברפואה משלימה?

היי,
למדתי שיטות שונות של רפואה משלימה (מעדיפה לא לכתוב כדי לשמור על אנונימיות) ואני עוסקת בתחום כמה שנים. המטופלים אוהבים אותי, יש לי מוניטין טוב, ובסך הכל יש לי תוצאות טובות ואפילו טובות מאד (לא מעט אנשים אמרו לי ששיניתי להם את החיים, שהם לא יודעים איפה היו בלעדיי, יש לי ציון 5 (מתוך 5) בבערך 25 ביקורות בפייסבוק וכדומה).
הבעיה שנוכחתי בה אחרי כמה שנים שאני מטפלת, היא שהרבה אנשים באים עם בעיה "אחת או שניים" שלפעמים אפילו "קטנות יחסית", אבל כשמתחילים קצת לטפל בהם, "מתגלה" ש"תחתיהן" "מסתתרים" הרים ולפעמים יבשות של טראומות מהילדות, בעיות ביצירת קשרים, בעיות בדימוי העצמי, בעיות בזהות, חוסר אהבה וקבלה עצמית וכן הלאה.
למשל, מישהי יכולה לבא ולהגיד שיש לה דכדוך, אך אחרי כמה טיפולים יכולים לצוף מקרים מאד קשים מהילדות ועוד הרבה מאד בעיות שכולן ביחד יוצרות את הדכדוך. זה כמו למשל לומר שהדכדוך הוא לוח של שולחן שיושב על 10-20 רגלי שולחן. כשמתחילים לגעת ולהזיז את הלוח, "נגלים" כל הרגליים שעליו הדכדוך יושב.
אני חושבת שיש לי את הכלים לטפל בבעיות קטנות עד בינוניות, אך אם פתאום עולים מקרים למשל של אונס או אלימות במשפחה או הזנחה הורית או אי קבלה עצמית / שנאה עצמית ממש חזקה - אז זה כבר "גדול מדי" לכלים שיש לי בשביל לטפל בהם.
אני שמה לב שרוב האנשים שמגיעים אליי הם כאלו (עם מטענים חבויים משמעותיים), אך אין לי דרך לדעת מראש על מישהו שיהיה מהקטגוריה הזאת.
אחרי שמישהו כבר מגיע אליי ונחשפים כאלו דברים, מאד קשה עד בלתי אפשרי לומר לו: "שמע, זה גדול מדי בשבילי, תפנה לסוג טיפול אחר", גם כי זה יכול ממש לייאש את הבן אדם, גם כי זה בדרך כלל אחרי מספר טיפולים והבן אדם כבר התחבר אליי ולא נעים פתאום ככה לנתק את הקשר, גם כי אין לי באמת אנשים שאני סומכת עליהם להפנות אליהם, וגם זה לא מתחבר לי שאני מציפה לו את כל הדברים ואז שולחת אותו לדרכו.

אז אני בפלונטר - אנשים מתקשרים אליי ורוצים טיפול, אך אין לי מושג אם מסתתרים בפנים דברים "גדולים" שאני לא יכולה לטפל בהם. אני כן יודעת שסטטיסטית, לפחות אצלי, רוב האנשים הם כאלו.
אני לא יודעת מה לעשות ואני שוקלת ממש להפסיק לטפל ולעבור לתחום מקצועי אחר.
מה אתם חושבים?

אני חוזרת ומדגישה - אין לי דרך מראש לדעת באיזה "קטגוריה" הבן אדם. יש אנשים עם בעיות מאד קשות לכאורה שאין מתחתיהם דברים משמעותיים ואני כן יכולה לטפל, ויש אנשים עם בעיות שנראות קטנות, אפילו קטנות מאד, אבל אחרי שטיפה נוגעים בהם, "מתגלים" בעיות עצומות מהילדות.
ושוב - אני לא רואה את עצמי אומרת לרוב האנשים שמגיעים אליי, אחרי שאני עושה איתם מספר פגישות: "אני לא יכולה לטפל בבעיה שלך, מצטערת".
מה לעשות?


(לגבי האפשרות השניה בסקר למטה - יש לי אפשרות להתקבל ללימודי פסיכולוגיה. הכוונה היא להפסיק לקבל מטופלים חדשים, להתחיל ללמוד פסיכולוגיה קלינית, אני מבינה שזה לוקח שנים, ואז לחזור ולעשות סוג של שילוב בין הפסיכולוגיה הקלינית לבין הרפואה המשלימה).