אח בכור בן 23 עם חרדה חברתית איומה

אוקיי אני לא יודעת איך להתחיל אז תשתדלו לעקוב בבקשה..
יש לי אח בן 22,אח בכור במשפחה.
עד לגיל 18 הוא היה בן,אח,חבר ונורמטיבי.עכשיו בדיעבד אני מבינה שנקודת המפנה החלה בתקופת הגיוס לצבא.אני לא מבינה מה בדיוק קרה שם אבל הוא פשוט לא הצליח להשתלב בצבא.זה הגיע למצב שהוא אפילו ישב תקופה בכלא הצבאי (על אי משמעת),זה היה פשוט נורא.הוא פשוט רב שם עם כולם ולא שיתף פעולה.משם לפה הפטור היה כ״כ צפוי.פשוט העיפו אותו מהצבא,ובצדק.הוא לא רכש שום חברים משם וגם לא שמר על קשר עם אף אחד מהתיכון.פשוט הוריד פרופיל.הוא לאט לאט החל להסתגר בבית,בחדר.כבר 4 שנים.
גם בבית הוא לא מדבר איתנו ואנחנו לא איתו כי אין טעם.לפני זמן הוא היה איכשהו מדבר עם שני האחים שלי אבל עם אחד מהם הוא רב (מריבה רצינית) והשני פשוט התייאש.הוא כל הזמן בחדר עם הפלאפון 24/7.הוא יוצא למטבח רק כשאין אף אחד וכשאנחנו נמצאים בסלון אז הוא עושה את זה ממש מהר.הוא כאילו מסתיר את הפנים ועם פנים שמוטות,לרוב הוא לא יוצר קשר עין.הבנאדם נדפק לגמרי!! כאילו מה לעזאזל קרה לך שנהיית ככה?? אמא שלי כל הזמן מנסה לדבר אליו ״קום לאכול״ או ״בוא תצא תראה איזה שמש״ ״אין אף אחד בחוץ״..היא מביאה לו אוכל לחדר כי לפעמים הוא בכלל לא קם.כשיש אורחים הוא בורח למיטה ומכסה את עצמו בשמיכה.ואני מרגישה כ״כ רע עם עצמי כי אני כל כך מתביישת.וכנראה שאני אומרת את זה בשם כל המשפחה.הוא לא ילד,אוטוטו 23 והשנים במילא חולפות מהר.מה יהיה בעתיד? הוא יצטרך מתישהו לפנות את החדר לאחי הקטן.איך הוא יתמודד עם העולם בחוץ,עם השמש? והכי מכעיס ומשפיל הוא הילדים בשכונה שכל הזמן שואלים עליו והם יודעים טוב מאוד את המצב אבל בכוונה מחטטים ומסובבים את הסכין.
ההורים שלי ניסו לעזור לו בכל מיני דרכים.לקחו אותו לרב,הביאו רופא הביתה,הלכו לפסיכולוגית (לא איתו כמובן) וקיבלו עצות.שום דבר לא עוזר.הבנתי שיש לו חרדה חברתית ברמה קיצונית ממש.אבל איך אפשר לפצח את ה״אדם״ הזה? הוא פשוט מוזר.ואין טעם לציין שהוא בכלל לא אחי הבכור בעיניי.אין שום קשר חוץ מדם.
אבל אני באמת רוצה לשמוע מכם,מה לדעתכם אפשר לעשות במצב הזה? 
ישנו פרט חשוב שאני רוצה להוסיף ובבקשה תגדילו ראש ואל תזלזלו,אנחנו מאמינים שכישפו אותו.יש מישהי מה״משפחה״ של אמא שלי שאנחנו יודעים כמעט בוודאות שיש לה חלק בזה.היא חולת נפש.כישפו אותה גם.
היא כל זמן באה כדי לעשות בדיקה וכמובן שהיא מרוצה מהתוצאה הסופית של כל ביקור.שהבנאדם עדיין סגור בחדר.
אני מאמינה שאלוהים משיב לאנשים כגמולם ושלכל דבר יש סיבה.
צריך לחכות ולהתפתח.
אני לא באמת יכולה לספר לכם הכל אבל ממה שכן כתבתי אני מבקשת חוות דעת ועצות.
תודה לכם.