זה מדהים איך שהחיים מתהפכים בשניה , אתה ברגע יכול להרגיש הכי למעלה ואז בבום אי שם בתחתית.
אמנם אני צעירה והחיים עוד לפני (ככה אומרים ) ומה אני בכלל מבינה מהחיים שלי?אבל בשלושת החודשים האחרונים קיבלתי מכה אחרי מכה.
זה התחיל במצב הבריאותי של בני המשפחה הקרובה שלי (כן, ברבים). גם שני ההורים היקרים שלי שתמיד היו בריאים ועמדו בכל דבר חלו .. כל אחד במחלתו שלו. כמובן שזה השפיע על המצב הכלכלי בבית והאחריות שלי הלכה וגדלה.
זה עבר ללימודים שלי, שכן , הם חשובים לי מאוד , בתור אחת שדורשת מעצמה את המקסימום ומשקיעה הרבה . התחלתי להכשל , מבחן אחרי מבחן.
זה המשיך לחברות שלי, שלאט לאט איבדו עניין בחברות איתי ופשוט נעלמו , אני לא שופטת , לכל אדם יש את ההתמודדויות שלו בחיים , אבל משהו השתנה, גם בזמנים הקשים שכל אחת מאיתנו עברה היינו אחת בשביל השניה ותמכנו , ופתאום כשאני הכי צריכה אותן הן לא שם.
ולבסוף, הדובדבן שבקצפת, האדם היחיד שהיה איתי , ידע הכל עליי, החבר הכי טוב שלי , שבר לי את הלב.ברגע הפכנו להיות מהחברים הכי טובים והכי קרובים לזרים גמורים , הוא העדיף אחרת אחרי דקה שהם הכירו , על פניי... וזה לא שלא היה ביננו כלום ואני זאת שחייתי באשליה , ההפך הוא הנכון.
בין כל הדברים האלה , חיפשתי אוזן קשבת, מישהו שיכיל ויבין וישמע הכל , את כל הבכי והכאב , ויהיה שם בשבילי. חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי , נשארתי לבד, אני והקירות בחדר .
ניסיתי, ניסיתי להתקדם , להתגבר , להיות חזקה ולא רק בשבילי, אבל אני לא יכולה לשקר יותר, אני לא מצליחה , פשוט לא מצליחה לחשוב על למה זה קרה דווקא לי ולמה לי להמשיך בכלל לסבול אם אפשר פשוט לשים לזה סוף?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות