לסיים עם הכל ולוותר
נתחיל מזה שלפני שנתיים (בערך) התחלתי לחתוך,בגלל התחושה הזאת שהייתי לבד כל כך, לא בגלל שקרה משהו, היו לי חברות, לא רבתי עם אף אחד, פשוט הרגשתי שאני לא שייכת, כאילו שאני לא אמורה להיות פה.
התחלתי לכתוב פריקות, והפסקתי לחתוך אחריי חודש בערך, כל הזמן הזה המשכתי לכתוב פריקות..
משהו כמו שנה וחצי אחריי זה, שוב הרגשתי את אותה ההרגשה, והיא נוראית, באמת, הרגשה שאני חייבת לחתוך ולא מסוגלת.
לא סיפרתי לאף אחד על איך שאני מרגישה, כי קשה לי לפתוח את עצמי ולספר למישהו שאני מכירה, במיוחד לאנשים הקרובים, אני לא רוצה שיתרחקו ממני בגלל זה,כי אני גם ככה דיי לבד.
המשכתי לחתוך.
בקיץ (בתקופה של הבית ספר) הייתי הולכת עם ג'קטים, וכל פעם הייתי ממציאה לחברות שלי תירוצים. אף אחד לא גילה...ואז, (בערך תחילת החופש) אני אפילו לא יודעת איך, הורדתי את הג'קט בזמן שישנתי, ובבוקר שכחתי ללבוש אותו שוב..אבא שלי ראה את החתכים,וסיפר לאמא שלי.. ואז פשוט התחלתי לחתוך ברגל, אמא שלי לקחה אותי לשיחה, שאלה אותי למה אני עושה את זה,כמה פעמים עשיתי את זה....דברים כאלה...שיקרתי לה לגבי הכל.
היא אמרה שגם לה קשה, היא סיפרה לי על הבעיות שלה וכל מה שקורה איתה, ובסוף אמרה שמה שירגיע אותה זה שאני אלך לפסיכולוג.ית בזמן שגם היא תלך לאחר.ת ונחשו מה קרה? היא אפילו לא לקחה אותי בסוף לפסיכולוג, עד שחשבתי שיש לי תקווה איכשהו.....לאט לאט פשוט נוספו עוד דברים, כל כך הרבה דברים קרו וזה הגיע למצב שאני לא מסוגלת, אני קורסת. תכף חוזרים לבית ספר, ואני מפחדת. אני מפחדת שאני אתחיל לבכות באמצע השיעורים (כי אני כבר עכשיו בוכה בפתאומיות, בלי שליטה), אני מפחדת שאני אצטרך לחתוך בשירותים של הבית ספר כשלא אוכל להתאפק. אסור לי שמישהו יגלה. פשוט אסור לי. מכל כך הרבה סיבות שאני לא אפרט... חשבתי לסיים עם הכל, לפני שאני אלך לשם עוד פעם. לפני שהכל יתחיל מחדש. פשוט קשה לי. קשה לי ונמאס לי. אין לי מושג מה לעשות ואיך להתקדם...אני פשוט אבודה.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025