בזוגיות מאושרת אך יש לי קראש על קולגה, איך להפסיק לחשוב עליו?

מבקשת לא להעלות לרשתות חברתיות :)
אז ככה, אני בת 26, בזוגיות של שנתיים עם גבר מהמם שאני אוהבת אותו והוא אותי. גרים ביחד למעלה משנה באזור המרכז ומגדלים ביחד כלב חמוד.
אני עובדת במקום העבודה הנוכחי שלי מאז השחרור מהצבא (חמש שנים), במהלכן כמובן הייתה תחלופה לא קטנה של עובדים וגם אני אעזוב את העבודה בסוף השנה.
לפני בערך 8 חודשים הכרתי עובד מסניף אחר כדי לפתח איתו ממשק עבודה, לא עבדנו באותה עיר כך שהיה בינינו מעט מאוד ממשק ובטח שלא ראיתי אותו יותר מפעמיים-שלוש.
לאחרונה הוא עבר לסניף בעיר שלי והוא מגיע בערך 3 פעמים בשבוע (הוא סטודנט, צעיר ממני בשנתיים). לפעמים אני נותנת לו טרמפ הביתה כי הוא גר רחוב אחד לידי (בדיוק עבר לשם), ולפעמים אנחנו נתקלים אחד בשני בזמן סידורים, ככה שגם יש לנו סוג של אינטרקציה מחוץ למשרד.
יוצא לנו הרבה פעמים לשבת ולדבר הרבה זמן, לצאת לאכול ביחד ואפילו לדבר בווטסאפ על ענייני טרמפים או עבודה. לאחרונה שמתי לב שהוא מתחיל לקרוא לי בכינויים בסגנון "יקירתי" ולדבר גם על דברים לא קשורים, כמובן שאני עונה בנימוס ולבביות אך בלי שמות חיבה או אימוג'ים למיניהם...
חשוב לי לציין שחבר שלי יודע הכל, שיתפתי אותו והוא כמובן כועס על זה שהעובד ההוא "מעז" לדבר אליי ככה.
בחודש האחרון אני מרגישה שיש לי איזשהו קראש אליו שבא והולך, הוא צעיר, נראה טוב ומאוד פלרטטן (לדעתי זה לא נשלט אלא חלק מהאופי). הוא גם גיק ומצחיק וזה בדיוק הטיפוס שלי. אני באופן כללי בחורה יחסית מופנמת ואני מרגישה שהוא מוציא ממני צד יותר קליל ומשוחרר ואני אוהבת את זה, אבל לא מעזה לפתח איתו שום דבר מעבר לעניינים הנדרשים.
ברור לי שגם אם הייתי רווקה ושנינו היינו בעניין לא היה יוצא שום דבר טוב מזה (מקסימום יזיזות קצרה) - הוא בא מרקע שונה משלי, וכבר שמעתי סיפורים על הניסיון העשיר שלו עם בנות (החבר שלי זו מערכת היחסים השלישית שלי והאדם השלישי ששכבתי איתו סה"כ), אבל אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו.
זה בא בגלים, אם לא אראה אותו מס' ימים זה יעזוב אותי אבל בכל פעם שאני רואה אותו זה כמו לקבל פצצה לפנים ואני יודעת שהעבודה שלי תהיה מושפעת מזה לרעה. אני ידועה במקצועניות ובתקתקנות שלי והדבר האחרון שאני רוצה זה שהסוף במשרה הזאת יפגע בגלל מחשבות מיותרות.
השאלה שלי היא איך להוציא אותו מהראש, כי לעזוב את מקום העבודה זה לא ריאלי וגם לא להתעלם ממנו. אני כבר מדברת איתו ביובש וכבר התחלתי לנפנף אותו כשהוא מבקש טרמפים, אבל אני מרגישה שזה לא מספיק.
תודה לכל מי שקרא עד לכאן ויכתוב תגובה, ולכל מי שמבחינתו אני בוגדת במחשבות/כוונות - אל תגיבו :)