גיל 30 תיכף מגיע ואני לא הכי מרוצה מהמקום שלי בחיים. בואו נגיד שמבחינת עבודה ברוך השם טוב לי וגם זה לא מובן מאליו.. אבל בגדול זה שאני גר אצל ההורים (אני מחפש דירה) ואני הולך לחדר שלי כמו ילד בן 10 מרתיח לי את הדם. אני חושב שבגילי לפחות לחיות עם אישה יחד ועבודה שטוב לך בה זה דבר בסיסי ולא עיניים גדולות. המדינה הקפיטליסטית שהפכנו להיות שאם אתה לא מרוויח לפחות 17 ברוטו אתה לא נחשב.. הנשים למדו לדרוש מהגברים גוף מושלם מראה מושלם וכסף.. אתה מתפשר על גרושות עם ילד או כאלו שלא נראות משהו.. אני חושב לעצמי איזה מן חיים אלה? להעביר אותם בתחושת פספוס? ותאמינו לי שאני מאוד מודע לעצמי אבל אני משווה את שוק ההיכרויות לשוק הנדלן הכול נמכר בגבוה גם ללא ריאליות.. אז הנשים גם לא איכותיות יותר מידיי משיגות מעבר לרמה שלהן. למשל בעבודות גם לא עבדתי שנתיים רצוף כשהאמנתי שמנצלים אותי... אותו דבר עם זוגיות.. אני לא מחפש מושלמת כי אני יודע שאני לא מושלם אבל לא אתפשר על מישהי שוואלה הגיוני שניצא יחד.
חיי חברה גם לא משהו אבל לפחות מזה עוד חוויתי חיי חברה עשירים כשהייתי צעיר יותר.. אבל אני יודע בוודאות שזה שלא הייתי עד היום בזוגיות טובה שאני מרוצה ממנה זה עניין של חוסר מזל.. (לא הכול אני חושף) אז כן... אני עובד על עצמי ומציב מטרות
אבל איך אני יוצא מהמחשבה הזאת שאני לא באמת חי אלא רק מעביר את החיים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025