היי כולם, יש לי בעיה שהתחילה בתחילת החופש. קצת לפני תחילת החופש היה סמינר לכיתה שלי בו קרה מקרה ואחד מחבריי הראה את הצבעים האמיתיים שלו. מדובר בילד נורא אינטליגנט בעל ביטחון עצמי נמוך. אותו הילד מחצין את הביטחון שלו בעזרת הומור, במילים אחרות הוא יורד על ילדים אחרים כדי להעלות את הביטחון שלו. אני הפכתי להיות המטרה העיקרית, דיברתי איתו על זה וזה הפסיק לחודשיים. הוא חזר לזה באופן אולי לא מודע, אבל מבחינתי אני מנסה ליצור איתו אינטראקציה כמה שפחות. אני לא מתכוון לדבר איתו על זה כי עכשיו אני לא תופס ממנו בתור חבר. הבעיה היא שאנחנו באותו המעגל חברים, והוא נורא מרכזי שם. כל פעם שאנחנו באותו המפגש קודם כל יורדת ההנאה שלי באופן מידי, דבר שני אני מתעצבן באופן שבו אני מרגיש שאני פשוט רוצה להרביץ לו (אני יודע שאני חזק יחסית) ובסופו של דבר אפילו מפתח מעט חרדות ממה שיקרה אם אני אכנס איתו לחזית, אני אפילו לא מסוגל לנתק איתו קשר ואני יודע שאני לא אוכל לנצח בחזית הזאת. בשילוב של זה ויחד עם עוד אירועים מבאסים בחופש אני חוזר לבית הספר בלי רצון לדבר כמעט עם אף אחד, ושבועיים אחרי תחילת הלימודים יש את המסע לפולין... אני לא יודע איך אני אשרוד שם במצב הזה, בכל פעם שאני קבוצה גדולה של אנשים יותר משעה הפתיל נגמר ואני מרגיש פשוט נוראי. לדבר על הבעיות עם חברים זאת לא אופציה בגלל
א. אגו
ב. התפיסה הזאת שהבעיות שלי בכל זאת קטנות והיה יכול להיות יותר גרוע, איך אפשר להתלונן על בעיות כאלה ?
מצטער על המגילה ואם הייתי לא ברור, אם יש לכם עצות אשמח לקרוא אותן. החופש היה די נוראי, ועם כמה שאני מנסה להיות חיובי אני בלי רצון לראות אף אדם חוץ מהמשפחה וחבר אחד. (השיר שהוספתי למטה הוא שיר שאני שומע כשאני במצב רוח נוראי, קורה הרבה לאחרונה).
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות