לא רצויה איפה שאני נמצאת ואני סובלת נפשית, מה אפשר לעשות עם ההרגשה הזאת?!

היי, אני אנסה לתמצת אבל זה כנראה יצא ארוך אז סליחה מראש. בבקשה תקראו.
אני נמצאת בבסיס יומיות במקום שלא טוב לי.
התפקיד עצמו מעולה. אבל הבסיס, האנשים.. בעיקר המפקדים.. זה פשוט נורא.

עשיתי טעויות בתפקיד לא אשקר. טעויות של דיגום ורשלנות שלי בתור חיילת שמייצגת את הצבא מחוץ לבסיס, אני מסכימה הייתי צריכה לעלות משפט ועליתי, קיבלתי ריתוק 8 ימים וקיבלתי אותו באהבה בסופו של דבר, למרות שכולם אמרו לי שזה עונש מוגזם.
המפקדת שלי והמפקדת מעליה, של המדור הזהירו אותי מראש שהן הולכות לתפוס אותי על קטנות. רק מראה כמה הצבא קטנוני. מראששש להגיד לי שכל טעות קטנה, טבעת לא נכונה, שרשרת גדולה מדי.. כל טעות כזו - משפט, וכל משפט ריתוק.

יש לי בעיה עם השיער - שיער דליל נורא, אני מתקרחת לצערי ובחורות כאן יכולות להבין למה זה ככ קשה. לבחורה עם קרחות בגיל כזה - זה שובר. אני מטפחת את עצמי אבל בימים החמים כמו היום, כל הקרחות בולטות, בעיקר כשאוספים אותו. ואני חסרת ביטחון לגבי זה ברמה שאתם לא יכולים לתאר. נתנו לי המלצה לפטור מאיסוף שיער ולא אישרו לי אותו.
כמה שניות לפני שיצאתי מהש.ג פיזרתי את השיער, רציתי להיות לרגע עם שיער פזור עד שאגיע למראה שנמצאת מחוץ לש.ג - דקה אחת של הליכה עם שיער פזור!
מפקדת המדור ראתה אותי, ובמקום להעיר לי באותו רגע הייתי צריכה לקבל טלפון מהמפקדת שלי. זה נשמע מפגר אבל אני לא יכולה יותר שמתאכזבים ממני ככה, ועל מה?? מה עשיתי?? למה אני צריכה כל הזמן לקבל שיחות כל כך קטנוניות שיכולות בשנייה להוציא אותי מהתפקיד? אני מרגישה לא רצויה במקום הזה וזה עושה לי רע לבוא לשם כל יום.

אני עוברת המון בבית. אבא שלי חולה סרטן סופני.. לא מאחלת דבר כזה לאף אחד. לא נותנת את זה כתירוץ אבל אפשר להבין למה הצבא לא אצלי בראש בעדיפות ראשונה, אני לא שמה לב לכל הפרטים וזה מה יש, אני לא בן אדם מושלם. אני מגיעה כל יום בוכה לבסיס, וחוזרת הביתה עם חיוך כדי שלאבא שלי לא יכאב.
המפקדות יודעות על המצב. הן יודעות שאני במצב רגיש, ואני באמת שואלת - למה? למה להעמיס עוד ועוד קשיים על הבן אדם? למה במצב שאבא שלי יכול ללכת לי כל רגע אפשרי, אני צריכה לקבל ריתוק ולא לנצל את הזמן האחרון שלי איתו? אני לא מבינה למה. למה יש אנשים כאלה רעים שמחפשים אותי ככה על קטנות, כשיש להם את האפשרות פשוט לא לעשות את זה? למה לעזאזל נותנים לאנשים כלכך קרי לב להיות מפקדים? אני לא בן אדם רע, אני לא בן אדם שנוא. אני באמת מתכוונת רק לטוב כל הזמן, וכל פעם כשמעירים לי על הדברים הקטנים האלו נשבר לי הלב שהם מרשים לעצמם לעשות את זה, בשביל מה? מה זה נותן להם?? בבקשה תעזרו לי איך לצאת מזה! אני לא רוצה להכנס לדיכאון יותר ויותר עמוק ונשאר לי 7 חודשים לסבול את היחס הזה בנוסף למה שאני עוברת.
אני יכולה להשיג תש אבל זה יקח לפחות חודשיים ואני לא יודעת עם מי לדבר עד אז. אין לי מוצא.