חבר לא יהודי, מנהלת זוגיות בסתר וזה אוכל אותי...

לפני שאני כותבת פה את השאלה שלי,מאוד חשוב לי שמי שיענה לי עליה ינסה לא לשפוט אותי,ולכתוב עצה מרצון אמיתי לעזור,כי כבר שאלתי את את השאלה הזו מלא אנשים והרבה קטלו אותי אז בבקשה.
אני בת 20,אני עושה שירות לאומי באזור המרכז,יש לי חבר כבר חצי שנה ואני דתייה. כלומר באה ממשפחה דתית מאוד יחסית,מסביבה דתית,מאולפנה וכו..
אף פעם לא הייתי חזקה באמת,תמיד שמרתי כשרות ושבת מרצון כמובן ואני עדיין שומרת,אבל צניעות,תפילה,שמירת נגיעה ושאר הדברים הללו לא מדברים אליי.
אני לא מתחברת לתפילה כל כך,רק לעתים נדירות,למרות שכשאני בבית אני מתפללת והולכת קצת יותר צנוע כדי לכבד את ההורים שלי ותו לא.
לפני כ8 חודשים התחלתי לעשות שירות לאומי בעיר חדשה,רחוק מהבית,אני גרה בדירה עם עוד 5 בנות.
אחרי כחודשיים,הכרתי בחור חילוני שעבד קרוב לדירה שלי,ולאט לאט נדלקנו אחד על השנייה,והתחלנו לצאת.
בתחילה כמובן לא שמרנו נגיעה,כי כמו שאמרתי אני לא מאמינה בלא לשמור נגיעה עד גבול מסוים.
בהתחלה באמת רק התנשקנו,ואז לאט לאט הגיע שלב המזמוזים והאקט המיני.
זה התחיל בהתחלה ברק נגיעות מעל הבגדים,אחר כך סקס יסש עם בגדים,ואז בהדרגה הורדנו "שכבות" בכל פעם שהיה בינינו משו מיני,עד שבאיזשהו שלב כבר נשארנו ערומים לגמרי. וככה זה כל פעם מעכשיו שאנחנו עושים משהו מיני.
אבל אני עדיין בתולה,ולמרות כל מה שעשינו לא התפתיתי שנעשה סקס עם חדירה .
זו לא הבעיה. הבעיה הגדולה מתחילה עכשיו.
החבר שלי הוא ממוצא רוסי,ובחודש הראשון של הקשר הוא סיפר לי שכשהוא עלה לארץ בגיל 3 אבא שלו לקח אותו לעשות ברית מילה,אבל אמא שלו לא יהודייה.
זה שבר אותי.מילא חבר חילוני,ניחא,אבל לא יהודי?!?
לא ידעתי איך לאכול את זה!
אני דתייה שיוצאת עם גוי.
למרות שהוא הכי ישראלי בעולם,ומאוד קשה לראות עליו שהוא רוסי,כי אין לו מבטא וכלום,והוא למד בבתי ספר בארץ,והוא יודע את התנ"ך יותר טוב ממני. עדיין הוא לא יהודי.
דיברנו גם על גיור אבל הוא אמר שהוא לא מוכן לזה עדיין,שהוא לא שם,ושמאוד מאוד קשה לו לעשות שינויים בחיים ולהיות דתי.
זה היה קשה לשנינו והחלטנו אחרי חודש וחצי להפרד. אבל אחרי יומיים חזרנו שוב פעם להיות יחד.
ואנחנו עדיין ביחד. כל החברות שלי נגדו,הם אפילו שלחו להורים שלי סמס בעילום שם שהבת שלהם מסתובבת עם אנשים לא טובים.
אני לא מסוגלת לספר להורים שלי זה ישבור אותם והם יעיפו אותי מהבית.
לא מסוגלת להפרד ממנו שוב.מפחדת מאוד לאבד אותו,כי אני אוהבת אותו בצורה שלא תאמן. והוא גם אוהב אותי. ולמרות שהוא מאוד מתעניין לפעמים בהלכות שלנו ושואל מלא שאלות על התורה אני יודעת שהוא עדיין לא מוכן להתגייר ואני גם בחיים לא אכפה עליו,כי זה החלטה אישית שלו בלבד.
הוא מכבד אותי מאוד,מבין אותי,דואג לי כמו שאף אחד בחיים לא דאג לי.
מקבל אותי עם כל הפאקים הנוראים שלי.
והמשפחה שלו אוהבת אותי מאוד כי סופסוף באה אליהם בחורה טובה הביתה.
אבל הוא מפחד לפגוש את ההורים שלי,הוא חושש לאבד אותי ככה הוא אמר לי.
אני מנהלת זוגיות בסתר וזה אוכל אותי מבפנים.
אני רוצה להיות מאושרת בפומבי!
מה לעשות? בבקשה עיזרו לי אני קורסת נפשית.