מרגישה לא מאושרת בחיים, איך להתמודד?

מרגישה בתקופה האחרונה לא מאושרת בחיים.
לכאורה יש לי הורים אוהבים, חברות, בן זוג, לומדת בתואר שני במסלול למצטיינים אבל משהו בפנים גורם לי להרגיש מועקה.
השנה הזאת הייתה לי מאוד קשה מבחינת הלימודים, מה שגרם לי להזניח את כל האנשים סביבי ואת עצמי. עליתי במשקל, התרחקתי מהחברות והחבר, למרות שהם כולם הבינו את מצבי ולא כעסו, לאחרונה החבר שלי התחיל להגיד לי שהוא מרגיש שאין לו חברה (למרות שאנחנו גרים ביחד), למרות אלפי ההסברים שאני קורסת בתואר, נמצאת בלימודים עד שעות לא נורמאליות וחוזרת הביתה עייפה ומותשת נפשית.
עם העליה במשקל שאני כבר שנה במאבקים עם עצמי להתחיל אורח חיים בריא, חזר חוסר הביטחון שלי שתמיד ליווה אותי בחיים אבל כשהייתי יותר רזה, הוא פחות התבטא. בתקופה הזו שאני רק במגמת עליה מבחינת המשקל, אני חסרת ביטחון לא רק לגבי המראה והגוף שלי אלא זה מתבטא בכל היבט בחיים. בלימודים אני כל הזמן חושבת שאני גרועה וכשלא מצליחים לי דברים (תואר שני במחקר בכימיה), אני ישר נהיית מדוכאת, בוכה ומרגישה שבחיים לא אצליח בחיים.
מרגישה רע שאני מזניחה את ההורים וכל הזמן חושבת על עצמי איזו בת גרועה אני שלא מתעניינת ולא אכפתית וגם המחשבות האלה גורמות לי לבכות. גם כשאני סוף סוף עם ההורים, אני מרגישה עדיין שאני לא נותנת מספיק מעצמי ושהייתי יכולה להיות בת יותר טובה ובטח הם חושבים עלי דברים לא טובים למרות שמראים הכי הרבה תמיכה והבנה של המצב שלי והלימודים.
אני מרגישה שהשגרה שלי קשה לי, שרע לי בה. אפילו עם חבר שלי נהיה לי רע, לא באשמתו. אנחנו רבים על שטויות, בעיקר בגלל שאני בתקופה הזו לוקחת דברים מינוריים שהוא עושה, פשוט יותר מדי קשה ומגיבה בצורה נוראית.

אני לא יודעת ממה זה נובע, אני לפחות פעם בשבוע בוכה. בוכה כאילו קרס עולמי, כאילו מישהו מת. מרחמת על עצמי. חבר שלי הרבה פעמים עודד אותי ברגעים שבכיתי, למרות שלא הבין בכלל מה קורה. הוא תמיד אומר שאפסיק לרחם על עצמי, ושפעם הייתי אדם יותר שמח.
כמובן שהוא אוהב אותי ומנסה תמיד לעודד ולשמוע, אבל גם פה צף החוסר ביטחון ואני תמיד מרגישה שהוא יכל להשיג לעצמו בחורה יותר שמחה ואכפתית ומה הוא עושה איתי בכלל.

בקיצור אני תקועה במצב כזה, לא יודעת מה לעשות עם עצמי.

אשמח לעצות מאנשים שאולי חוו תקופות כאלה בחיים.