מפחדת להראות לעולם מי אני באמת

היי, האמת שאנילא ממש יודעת איך להתחיל עם זה אבל.. אני מניחה שאני פשוט יספר לכם הכל.
יש לי סוד,כבר המון זמן.משהו שאף אחד לא היה רוצה שיתגלה אם זה היה לו משהו מוגזם עד כדי כך,שגרם לי להרגיש שונה מכולם.
בכיתה א הייתי ילדה רגילה , פה ושם הרגשתי קצת שונה בגלל אותו הסוד וזה גרם לי להראות לכולם שאני שונה.אז כן כבר מכיתה א היו לי בעיות חברתיות פה ושם ,אבל זה עדיין לא היהנורא מפה לשם הגענו לכיתה גד שם הכל רק הלך והיתדרדר סיפרתי את הסוד שלי לשתי החברות הכי טובות שהיו לי(שבפועל אף פעם לא היו שםבשבילי והשאירו אותי כל הזמן לבד הם היו כל הזמן ביחד ואני חשבתי שככה העולם מתנהל וככה זה אמור להיות חשבתי שזה שאני עומדת כל הפסקה באותו מקום ונשענת על אותו קיר לבד מחכה שמשהו יקרה זה בסדר וזה אמור לקרות) ומפה אתם יכולים לנחש לבד את מה שקרה ,שתי הבנות האלו הפיצו את הסוד הכי גדול שלי לכולם ומאז הכל התחיל להיות מוגזם.מאותו רגע שסיפרתי לילדותשהכי נורא לספר להן את זה אני החלתי להרגיש לבד בעולם, מוזרה. הופצה עליהשמועה בכל הבית ספר,עשו עליי "חרם" שבפועל לא הלך ממש למזלי אף אחד לא בא לדבר איתי כי כולם נגעלו ממני והייתי פשוט לבד.
ואני לא אומרת שכל מה שקורה לי היום זה רק בגלל המקרה הזה כי כבר מאז שהייתי בת 5 וחצי הייתי מופנמת ההורים שלי באותו זמן התרגשו ונכנס מישהו חדש לבית שלנו שניסה "לגלם" את תפקיד האבא מישהו שבכלל לא הכרתי ולא חשבתי שזה השפיע עליי כי אני רואהכל הזמן את אבא שלי אבל זה דווקאהשפיע ומאז נהייתי מופנמת וביישנית הדברים שקורים לי בחיים קורים בגלל אותו מקרים שבונים אותי והאופי שלי נבנה גם אז מאז אני לא פתוחה עם אמאשלי ולא מספרת לה דברים שעוברים עליי וכך גם עם כל השאר משהו מוזר זה שדווקא לחברות שלי היה לי קל להיפתח יותר ולספר להםמה עובר עליי כנראה שהייתי צריכה מישהו לדבר איתו ולספר לו מה קורה לי .בקיצור למזלי בול בזמן עברתי דירה והייתי צריכה לעבור בית ספר ואני לאישקרזה היה י קשה לעבורלמקום אחר שאני לא מכירה אבל התגברתי. אניתמיד הרגשתי שהמעבר בית ספר זה לא כי עברתי דירה אלא כי מבחינה חברתית הייתי צריכה את זה ועברתי הגעתי ךמקום חדש הייתה לי אפשרות לפתוח התחלה חדשהוניסיתי אבל לצערי הסוד הזה תפסאותי שוב ושוב גילו את זה ושוב ילדות הפיצו אותו הכל חזרעל עצמו וככל שאני יותר מתבגרת זה יותר קשה לי לעבור את זה כי אני נעשת יותר ויותר מופנמת ויותר יורד לי הבטחון ואני נהית יותר ביישנית והכל יתר גרוע עד היום, החופש הגדול לפני המעברלכיתה י אני רוצה כבר להשים לזה סוף כי זה גומראותי לאט לאט עברו עליי הרבה דברים בחיים שגרמו לי להיות מי שאני היום ולצערי במקום לעמוד ולהתמודד איתם אני ברחתי שזה הדברהכי גרועשיכלתי לעשות לעצמי ועכשיו כשאני יכולה לזכות בהתחלה חדשה כי אני עולה לתיכון אני רוצה לעשות את זה אבל אני פשוט לא מסוגלת,אין לי אומץ. אני מילדות ה"מוזרות"האלו שיושבות בכיתה בצד ולא מוציאות מילה מהפה עד סוף היום וחבל לי ואני באמת רוצה לשנות את זה אבל אני באמת לא יודעת איךכי זה לא כזה קל לי כמו שזה נראה מהצד