אני נמצאת בזוגיות כמעט חמש שנים, מתוכן נשואה שנתיים וחצי. כשהכרתי את בעלי במשך שנים שהוא לא היה בקשר בכלל עם אמא שלו, משום שרב עם בעלה, ואני התעקשתי שיחזור איתה לקשר. היא אישה טובה, אבל לא קלה, ויש לה הרבה בעיות עם בעלה (שתיין ואלים).
לאחרונה היא ובעלי התחילו לדבר על תכנונים להתגרש מבעלה, ושבחצי הכסף שישאר ברשותה נקנה בית עם משכנתא לשלושתנו וילדינו לעתיד.
עד היום הבעתי את אי שביעות רצוני מזה, אבל בעלי לא לקח אותי ברצינות עד שהיום זה התפוצץ במריבה גדולה אחרי שתחקרתי את חמותי על מתי היא מתכוונת להתגרש והיא ענתה שהגירושים שלה תלויים בי ובבעלי, שהיא רוצה לחכות כמה שנים עד שאסיים את לימודיי ואוכל לקחת משכנתא איתה לבית משותף.
בעלי אומר שאני קרה ולא שמה את ערך המשפחה בעדיפות גבוהה מספיק, ומאיים להתגרש ממני. היא לא רוצה למצוא זוגיות חדשה ורוצה את המגורים איתנו מפחד להיות לבד, ואני חושבת שזו הבחירה שלה בחיים, ושאסור לה לכפות את עצמה עלינו ולהיות תלויה בנו בצורה כזאת. אנחנו זוג צעיר, בתחילת החיים שלנו ואני לא מתכוונת לחיות באי נוחות כל חיי, רק בגלל הבדידות שלה.
אני לא מוכנה לגור איתה ממספר סיבות עיקריות:
1. היא אישה לא קלה, והיא מוציאה גם אותי וגם את בעלי מדעתנו לעיתים דחופות מידיי.
2. אני טיפוס שלא מסוגל להתמודד עם אותו אדם במשך יותר מכמה שעות (מלבד בעלי), אני מאוד אוהבת את הפרטיות שלי וזקוקה לשקט שלי.
3. היא לא טיפוס אחראי בכלל, התחתנה עם אלכוהוליסט אלים ומשוגע וחשפה את בעלי מגיל צעיר לזוועות. היא לא טיפוס שאני מוכנה להפקיד בידיה את חיי ילדיי, ולכן לא אוכל לגור איתה כשאחליט להיות אמא, ובטח לא לתת לה לשמור עליהם לבד.
4. מבחינה אידיאולוגית אני לא מאמינה שאנשים בוגרים צריכים להכניס את הוריהם לביתם, אלא אם כן מדובר במקרה סיעודי וזה לא המצב, היא בת 60, פעילה, בריאה ועובדת. גם עם הוריי לא הייתי גרה כיום.
5. חשובה לי הפרטיות שלי, שאוכל להרגיש חופשייה להתהלך בבית שלי ערומה, למשל. איתה זה לא יוכל לקרות.
אני לא יודעת מה לעשות, אולי אני ובעלי באמת צריכים להתגרש.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות