איך לשחרר מבן אדם שהיה חלק מהחיים שלך במשך כ"כ הרבה זמן?

האמת שאני לא כל כך יודעת איך להתחיל לכתוב.
או איך לדבר על זה בכלל.
אבל אני מנסה לשחרר את מה שאני מרגישה , וזה פשוט יותר מידי קשה.
קרה לכם פעם שאהבתם מישהו כל כך הרבה זמן שהוא פשוט נהייה חלק מהחיים שלכם?
חלק יותר מידי גדול,
והשאיר אחריו חלל שקשה למלא.
אתם יודעים שהבן אדם הזה לא בשבילכם,
והקרובים אליכם מזהירים אתכם.
אבל אתם בשלכם, והולכים אחרי הלב , ולא אחרי הראש,
ואז מגיע הרגע שאתם מבינים שכולם צדקו כל הזמן הזה, ונפגעתם,
אבל קרה שנפגעתם לפני, וסלחתם, כל פעם מחדש.
אבל הפעם, זה כבר היה מוגזם .
אני ואותו בן אדם שאני כותבת עליו, לא היינו ביחד מעולם. וכנראה שגם לא נהייה.
אהבתי אותו שנתיים .
והלוואי שפשוט יכולתי לשכוח אותו, ככה.
והייתי מתה שזה יהיה כל כך קל, אבל זה לא.
הוא פגע בי, והפעם חצה כל גבול.
הוא עומד לטוס לחודש וחצי.
ורציתי לראות אותו רק פעם אחת אחרונה,
אז קבענו להיפגש.
אני זוכרת שפשוט ישבתי וחיכיתי לו במקום שקבענו והוא לא הגיע, חיכיתי לו שעות.
והוא ידע שאני שם, ידע ולא אמר כלום.
כתבתי לו מה לעשות, היה מחובר ולא ענה.
אחרי עוד שעה שעברה, כתבתי לו מה קורה איפה אתה.
הוא כתב , בסוף לא מסתדר לי היום.
אחרי שנסעתי לשם וחיכיתי שלוש שעות.
באותו רגע הבנתי מי הוא באמת.
בכיתי, ונפגעתי ממנו ככ הרבה פעמים,
אבל הפעם זה חצה את הגבול.
הייתי צריכה להקשיב לכל מי שאמר לי שהוא לא בשבילי.
אבל הייתי בשלי ,
מה שהוא עשה זה מגעיל וזה רע.
כבוד מינימלי לבן אדם זה להודיע לו שהוא לא מגיע.
ואת זה גם אני לא קיבלתי,
ועכשיו הוא טס.
ואני לא רוצה לדבר איתו יותר בחיים,
אבל זה קשה לי, זה ככ הרבה דברים שהצטברו והתפוצצו לי בפרצוף בבת אחת.
איך אני אוכל להתקדם עכשיו?
איך לשחרר מבן אדם שאהבת ככ הרבה זמן.
איך לקום בבוקר בלי לבדוק אם הוא ענה להודעה.
איך ללכת לישון בלי לדמיין מה יקרה , את הנשיקה הראשונה, או בכלל רק את עצמי עם אותו בן אדם שאני אוהבת, פשוט מדברים.
איך להוציא אותו מהחיים שלי?
כאילו הוא לא היה ?
כשאני עוצמת עיניים ומנסה לשכוח, כל מה שאני רואה זה את הפעם הראשונה שנפגשנו.
ואת המבט שלו בעיניים, ואז הכל מתחיל לצוף.
שנתיים שלמות שעוברות לי מול העיניים .
וכל מה שאני יכולה לעשות זה לבכות, כי זה היה ולא יחזור .
ועצוב לי , כל כך עצוב לי, שאני יודעת שהבן אדם שאהבתי כבר לא יהיה יותר חלק מהחיים שלי.
ושעכשיו הדבר שהכי פחדתי ממנו קרה, איבדתי אותו, לתמיד.
והכי כואב זה שהוא לא מרגיש אלי בכלל את אותו הדבר , ובזמן שאני יושבת וכותבת? הוא צוחק עם חברים שלו על שטויות , ודברים חסרי ערך.
אני לרגע לא מאשימה אותו שהוא לא מרגיש כמוני.
אבל היו לנו שיחות של שעות, והוא הפך ממזמן לחבר הכי טוב שלי, וידענו אחד על השניה הכל.
קרה לכם שפעם ישבתם וקראתם שיחות ישנות שלכם ביחד? וראיתם איך עם הזמן הלכתם והתרחקתם
ואז חזרתם שוב לקשר.
עם כל העליות והמורדות .
ואתם יודעים שלקרוא את זה יכאיב לכם יותר.
אבל מה שאני מנסה להגיד, זה שגם כשאני עוצמת עיניים ואומרת לעצמי שזה לא בשבילי, שאני יודעת שאני צריכה לשחרר, הלב שלי מסרב לקבל את זה,
אני מרגישה חלל עמוק ולא יודעת איך למלא אותו.
איך מתגברים על מישהו שאהבת ככ הרבה זמן?