אני בת 20, הוא בן 18, ואני ממש אובבסיבית אליו ברמה שבא לי כבר להפסיק להיות ככה, אני אוהבת אותו ברמות, לא מסוגלת אבל לחיות שנייה בלעדיו.
אני כל הזמן מפחדת שהוא מדבר עם בנות אחרות (ואני יודעת שהוא לא)
לפעמים שהוא אומר לי שהוא יוצא לסרט עם אח שלו או משהו כזה ואני נפגעת, ובא לי שהוא ילך איתי לסרט הזה.. אבל לפעמים אנחנו הולכים ביחד עם אחיו, ולפעמים בא לו להיות רק עם אחיו, האם זה הגיוני?:
אני באה לישון אצלו הרבה בבית, בהתחלה אבא שלו לא קיבל אותי בגלל שהוא דתי.. אבל הוא לא עושה כ"כ חשבון לאבא שלו, והוא אמר לו בפנים ליידי שהוא יכניס אותי לתוך הבית וישן איתי. ואם לא טוב לאבא שלו אז הוא יעבור איתי דירה רחוק ממנו, אבא שלו פחד שהוא יעבור דירה בגיל כזה צעיר ואפשר לי לישון אצלו.
לפעמים שאני ישנה אצלו אני מרגישה שבא לי להיות איתו כל הזמן. אפילו בבוקר שהוא קם לעבודה אני מתבאסת שהוא הולך. ורק מחכה שהוא יחזור, וזה ברמה אובססיבית, נמאס לי מזה ברמות...
מה אפשר לעשות? אני רוצה לאהוב אותו, אבל אני מרגישה שאני חונקת אותו ואני מפדח שהוא יפרד ממני בגלל שאני חונקת אותו ככה.
לא רוצה לאבד אותו פשוט, אני כל כך אוהבת אותו, את המשפחה שלו, פשוט מרגישה שזה זה.
חשוב להדגיש שאנחנו גרים מאוד קרוב אחד לשני בגלל זה אני כל הזמן אצלו גם.
אשמח לעצות :/
Thanks
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות