אני בת 25
נשואה שנה
לפני שהקשר שלי ושל בעלי נהיה רציני יכול להיות שאהבתי אותו. לא בטוחה. מעולם לא היה לי בן זוג לפניו.
הוא בן אדם טוב, דואג לי תמיד.
היום אני לא אוהבת אותו אהבה זוגית (רק אכפת לי ממנו), לא מעריכה אותו, לא מאמינה שהוא יגיע לאנשהו.
מתסכל אותי שהוא לא בן אדם של עשייה, אם יש לו בוקר פנוי הוא יושב ורואה סרט, הוא לא בן אדם משכיל, כשהוא מדבר אני מגלגלת עיניים ובא לי רק להגיד ״ששש״.
אני בוכה בלי סוף, אני לא רואה לזה תקווה. אני לא מצליחה להסתפק במעט טוב שיש בו, אני מרגישה שלא מגיע לו אותי וזו מחשבה מחרידה.
אני מפחדת נורא לעזוב. בדיעבד אני יודעת שהתחתנתי איתו כי רציתי כבר להתחתן. מפחדת שאתחרט אם אעזוב ושלא אמצא לעולם מישהו מספיק טוב.
אני מטופלת אצל פסיכולוגית. העלנו את הרעיון של טיפול זוגי כמה פעמים, הוא לקח כל זה אחריות ולא עשה כלום (דוגמה לחוסר האחריות המחרפן שלו- כי הוא יודע כמה אני סובלת).
הוא יודע מה אני מרגישה ולא מרגישה אליו. הוא מתעקש שנלחם אבל לא עושה כלום כדי לקדם את זה.
אני מרגישה שלי אין כוחות לסבול יותר
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות