אם מכה, איך להתמודד?

מאז שאני זוכרת את עצמי, אמא שלי מכה אותי. יש לי עוד שני אחיות וגם הן מקבלות מכות (אבל גם יחס מועדף) בכל מקרה, בערך מגיל 6-7 התחלתי לקבל מכות, לא משהו רציני כמו עכשיו אבל סטירות רציניות (לא פליקים) לקראת 9-10 זה בעיטות ואגרופים רציניים ומשם זה כבר חגורות, מקל של מטאטא, כבל של חשמל שזה פשוט כאבים נוראיים. את האמת, אני לא יודעת איך החזקתי מעמד. אבל לפני כמה שנים אבא שלי נפטר, גם הוא לא היה טלית שכולה תכלת, אבל ידעתי שאבא שלי הצטער כל פעם שהוא עשה את זה, אבא שלי היה חולה והיו לו בעיות שמנעו ממנו לחשוב בצלילות( זה לפחות מה שאני אומרת לעצמי.) אני לא אומרת, יש לו חלק בזה, אבל זה שונה מהחלק של אמא שלי.
אני לא באה לפרוק, יש לי שאלה:
אני יכולה לדווח על זה?
כשאלה שמסתכלים עלייה מנקודת מבט חיצונית התשובה ברורה לכול- כן, תדווחי.
אבל במקרה שלי זה שונה, אמא שלי היא אם חד הורית שעלתה לארץ, היא עובדת בניקיון ומביאה משכורת זעומה הביתה ובכל זאת היא משלמת לבתי הספר שלנו (אני בכלל לומדת בבית ספר עם פנימייה והוא נורא יקר) וקונה לנו בגדים (לפחות משתדלת) ואף פעם לא חסר אוכל על השולחן. אני יודעת שהיא אוהבת אותנו אבל אני מרגישה שהנפש שלי פשוט לא תעמוד בזה יותר ( פיזית כבר לא כואב לי, באיזשהו שלב כבר הפסקתי להרגיש.)
אני יודעת שאחרי שהאם נכנסת לכלא או צו הרחקה או כל סוג של דין שמקבלים על מקרה של אלימות במשפחה ההורה המכה לא יכול להתקרב לילדים, ובגלל שאני רק בת 15 ואחותי הקטנה בת 8, אנחנו כנראה נלך למסגרות כמו בתי אומנה/ משפחות אומנה.
עכשיו, זה לא שאני נהנית להישאר בבית למעשה אני ממש לא רוצה להישאר פה עוד אבל אני יודעת שאחותי הקטנה שמקבלת ממש צביטה פעם בחודשיים ולא ממש מקבלת מכות ממש אוהבת את אמא שלי(בצורה הדדית) ואני יודעת שזה יכול לגרום לה לטראומה במיוחד אחרי שאבא שלי נפטר שהיא הייתה בת 6 ופתאום אין לה אבא כבר ואמא שלה בכלא. שהיא תבין את המשמעות של המעשים שלה- אני לא רוצה שהיא תשנא אותה, וגם לא אותי שתבין שהכנסתי את האם האהובה שלה לכלא, כי אני יודעת שהיא רואה אותה באור אחר משאני רואה אותה.
זו כל השאלה שלי, אני ממש מקווה שתעזרו לי למצוא פתרון וגם אם לא, לפחות הקשבתם... אני עם דמעות בעיניים כי אני לא מדברת על זה עם אחיות שלי, אנחנו שומרות כל אחת על הנושא בלב ולחברות שלי אני לא מספרת.
תודה.