לא מסתדרת עם חמותי וכבר ממש מיואשת, מה עושים עם המכה הזו?

אז ככה, אני בחורה צעירה שיוצאת עם בעלי כבר מגיל 20.. היום אנחנו בני 27. התחתנו לא מזמן ומהרגע בו בעלי הציע לי נושאים חמותי הפכה להיות אישה הזויה שרק מתערבת לנו בחיים.
מאז ומתמיד בעצם ידעתי שהיא משוגעת כי הרי אני מכירה אותה כבר 7 שנים.. אבל זה מאוד החמיר בשנים האחרונות. זה התחיל מכך שהיא התערבה בכל דבר שקשור לחתונה שלנו אפילו לא הסכימה איתי על צבע המפיות, (כמובן בסוף עשינו מה שהיא רוצה) וזה המשיך בזה שהיא שנאה את שיר החופה שבחרנו וניסתה לשכנע אותנו לקחת שיר כניסה אחר, וגם שנאה את ההזמנות שלנו אז נאלצנו לשנות אותן אחרי שכבר הדפסנו הכל. (חשוב לציין שההורים משני הצדדים הם אלו ששילמו על החתונה אז לכן כביכול היה להם את הזכות להתערב).
בכל מקרה, מאז היו עוד כל כך הרבה ריבים קשים, אנחנו גרים ביחידת דיור שצמודה להורים שלו ולכן למרות שהיא מאוד משתדלת לא להתערב ולתת לנו פרטיות, אני לא יכולה לסבול את זה כשאני שומעת אותה כל הזמן כי היא אישה שכל הזמן מדברת בקול רם וצועקת ורבה ומתווכחת עם אנשים ואני ההפך הגמור.
ואנחנו לא יכולים לעזוב כרגע את יחידת הדיור כי שנינו סטודנטים ולא נצליח לעמוד בשכר דירה.

בנוסף לכל היא כל כך ביקורתית שזה ממש פוגע בי כבר, תמיד היא רואה רק מה לא טוב ומה לא בסדר, אפילו בדברים הכי קטנים ופשוטים בחיים. תמיד היא מרימה את הקול ומאבדת את העשתונות ואז נרגעת (אפילו פעם רבתי איתה מאוד והיא צרחה עלי ובסוף נרגעה ובכתה..)

וגם בכללי מאוד קשה לי שהיא אישה לא מאוד חכמה והיא תמיד חושבת שהיא הכי חכמה בעולם, היא יכולה לומר דברים שהם פשוט לא נכונים ואני מוצאת את עצמי מתקנת אותה והיא ממשיכה בשלה.. חושבת שהיא גאון הדור וזה מטריף אותי לשמוע עובדות לא נכונות למשל ועיוות של דברים שהוכחו אבל היא בטוחה שמה שהיא אומרת זה נכון וקדוש. והיא פשוט מסרבת לשמוע את האמת על דברים.. זו פרימיטיביות שאני לא מסוגלת לקבל

כל המצב הזה מאוד לא נעים לי.. אני מרגישה שקשה לי לשאת את המחשבה שיש לי כזו חמה.. וקשה לי עם המצבי רוח שלה כי מצד אחד היא יכולה לכעוס ולצרוח ולומר את דעתה בצורה קשה ומצד שני יום אחרי היא תחבק ותלטף אותי ותכתוב עלי פוסט שלם בפייסבוק כמה שאני כלה נפלאה (עוד בעיה- היא מכורה לפייסבוק וזה מטריד מאוד כי לא מפסיקה לתייג אותי)

ודבר אחרון- אני בחורה צעירה ועדיין לא סיימתי את הלימודים, והיא לא מפסיקה לחפור לנו להביא ילד כבר ולמה אנחנו לא מביאים, ומספרת שחלמה שאני בהריון, וכל הזמן לוחצת נורא וכבר זה מעצבן מאוד ואמרתי לה שאנחנו כרגע לא מתכננים והיא ממשיכה לחפור בהגזמה וזה מכניס אותי ללחצים מיותרים ומרגיש לי שאין לי איך להסביר לאישה הזו יותר למה זה לא הגיוני ולא רציונלי שכרגע במצבנו נביא ילד לעולם (שנינו משקיעים מאוד ולומדים מקצועות קשים באוניברסיטה, אז איך אני אביא עכשיו ילד??)

מה עושים עם המכה הזו???