דתיה מיואשת מדייטים ולמצוא זוגיות, מה לא בסדר בי? מה פספסתי?

קודם כל שלום לכולם,

אני יודעת שזה פורום אנונימי וגם לרוב דיי חילוני אבל מרגישה שצריכה לפרוק ,לשתף ולשמוע חוות דעת ואולי גם עזרה.
אז ככה: אני בת 24 ו"לחוצת חתונה" בכינוי הדתי בלח"ית, אבל אולי ליתר דיוק לחוצת זוגיות , היות ומניחה שיכלתי להתחתן מתוך פשרה..

אני באה מחינוך דתי, דתייה לאומית ולא שומרת מצוות כי צריך אלא כי באמת יש לי רצון לכך, ישנם דברים שאני מקפידה יותר ויש פחות אך באופן כללי דיי משתדלת נחשבת דתיה לאומית פתוחה.
אציין שקו המחשבה שלי מאוד פתוח יחסית לאוכלוסייה הדתית הכוונה שאין לי בעיה לשמוע דעות שונות ולא מחפשת רמה דתית ספציפית, קל לי להתחבר עם חילונים, ולא מזדעזעת מהתנהלות שונה, שאמנם לא מסכימה אך לא נרתעת.
אציין שאני גרה בעיר חילונית ואין לי המון קשרים לחברה הדתית.

מגיל 19-20 התחלתי לצאת ל"דייטים" בעצם להכיר בחור שאמצא לו חן הוא ימצא לי ויתאים להקמת תא משפחתי. להמון הרי זה מצליח ומתחתנות צ'יק צק אז כמה קשה זה כבר יכול להיות? בעיקר שיש בחינוך הדתי דגש על הקמת משפחה ויותר רצינות מאשר אצל חילונים, ששם קודם הדגש הוא על נהנתנות ופחות להתמסד ישר וטעום לפני. אציין שלא באתי להכליל ברור שזה לא כולם אך אכן יש דגש רב על כך.

בחזרה לסיפור מה שקרה הוא שיצאתי המון.. ניסיתי לתת צ'אנס, כל כך הרבה פעמיים אמרתי לעצמי: סה"כ פגישה על קפה נכיר ונתרשם ולא לשלול ישר. אבל פסלו אותי מלא , המון פסלו כמובן שחלק אני פסלתי אכן נוצרו מעט קשרים שנחתכו. בראיה לאחור אין לי חרטה על הקשרים שנחתכו.

יש לי דרישות מסוימות "רשימת מכולת" וקשה לי לצאת ממנה וניסיתי הוו כמה שניסיתי אך ללא הצלחה.
ניסיתי אתרים לדתיים, שדכניות, אירועים ומה לא. כמה שנים של חיפושים ובסוף אני עדיין דורכת במקום.

סיימתי תואר, יש לי עבודה, אני משקיעה בעצמי אבל בזוגיות זה נתקע.
נכנסתי בתקופה האחרונה לייאוש, אני בוכה , ממורמרת ועם עצבות נוראית קשה לראות חברות שמתחתנות ומנתקות קשרים, זה יחסית נפוץ מאוד שנשואה פתאום נעלמת מחברותיה הרווקות, וקשה לי שהן שם כבר שם ואני כאן משוטטת מקום יש לי קינאה אמנם לא בבחור שלקחו אך בטייטל, סטוטס.

אציין החברה הדתית מאוד שיפוטית אין לי ייחוס, אני לא מהמיינסטרים הדתי ופוסלים אותי שוב ושוב. לא כולם אבל הרבה. חשוב לי לציין שבחברה הדתית יש גם צדדים מאוד יפים אך בקושי האישי אני מראה את השלילי.
אני דיי מגניבה באופי אז קשה להכיל זאת אבל אולי החמאתי לעצמי והמילה שונה, מיוחדת יותר מתאים מאשר מגניבה. תלוי את מי שואלים.

באתרים פוסלים ישר על תמונה ובעיני התמונה טובה, אני יכולה להתכתב עם מישהו כמה ימים ובסוף הוא חותך מבלי ששוחחנו ומבלי שנתן צ'אנס. למה ככה.
אציין שגם כאשר יש שרוצים ברגע ששומעים שקשה לי הקטע של כיסוי ראש חותכים. האם עלי להתפשר ולהסכים? אני לא מתחברת לכיסוי ראש, ומוכנה בשבתות וחגים אך זה לא מספיק טוב.

אני מתחברת לחילונים אך חשובה לי המסורת ,היהדות וגם אני שומרת על עצמי עד החתונה מטעמי שמרנות ודת. ולכן גם מסורתיים יהיו בעייתים עבורי וניסיתי.
אני דיי אובדת עצות ומיואשת..

מדם ליבי אני רושמת זאת, אני בחורה רצינית ולא משחקת, אין לי פחד מאינטימיות, אין לי פחד לקפוץ למים, אך כמה שאני רוצה אני גם מחושבת ולא רוצה לקחת מישהו ללא רגש, בלי חיבור, או להתפשר רק כדי להגיד יש לי משפחה.

אני רוצה מישהו שאוכל לשתף אותו בהכל בלי ביקורת, בלי לחשוש מתגובה של מה אמרת, סבלנות והקשבה, קשה לי עם קיבעונות מחשבתית, קשה לי שכולם צריכים להיות אותו דבר , וקשה לי עם מרובעות למרות שאולי יגידו שאני בעצמי כזאת אך לא חושבת זאת.

אציין אני דורשת גם בחור שעובד כי הרי אחרי שמוצאים המימוש יהיה רק בנישואים אז איך אקח מישהו שלא עובד ואקים משפחה? או שמחפש את עצמו? ויש המון כאלו שלא סגורים על עצמם.
וכל מה שאני דורשת אני גם דורשת מעצמי.

אני נחשבת בחורה נאה, יש שיגידו יפה ויש שיוסיפו מאוד. מעולם לא שיערתי שאגיע למצב כזה של אובדן ביטחון ושל חשש להישאר ככה.
אני מרגישה נחותה מאחרות שלהן יש גבר במיטה ואני עדיין ילדה לידן.. הן נשים ואני לא, אותן רצו ואותי לא, להן יש משפחה ואני נלחמת לייצר זאת.
וקשה לי שקשרים מתנתקים ושאני צריכה להמשיך לפרגן לאחרות ובלב חושבת למה בשמיים עושים לי צער כזה. מילא היית בתחילת הדייטים אבל שבעתי מזה כל כך.

אני רוצה יחסית מישהו קליל באופי אך שיהיה רציני ויעבוד, שלא יהיה כבד ומרובע ומנגד שלא ידרוש לשכב לפני. שירצה להתחתן אך לא יכתיב דרישות תורניות.
בטח זה נשמע הזוי.. ותגידו תראי מה רשמת זה סותר אחד את השני אבל הרי אין שחור או לבן והאם באמת אין כאלו בחורים?

אני שואלת את עצמי מה לא בסדר בי? מה פספסתי? והאם נחרץ גורלי? וכיצד אצא מהייאוש האופף אותי מכל עבר?

אשמח לתובנות.