לא עשיתי כלום בחופש ונמאס לי מזה כבר. עזרה?

לא עשיתי כלום בחופש וזה כבר מתסכל אותי ממש. עבר כבר חודש מהחופש, ועד שהשאלה תעלה יעברו עוד כמה ימים שילכו לפח וכבר לא ידאר לי כלום כמעט מהחופש.
המצב שאני נמצא בו לא משהו בכלל. מבחינה נפשית אני עם חרדה חברתית וכתוצאה מכך המצב החברתי שלי מתחת לתחתית, אין לי חברים בכלל במציאות אלא רק באינטרנט. אני מרגיש נוראי כבר כי לא עשיתי כלום החופש. אני מודה שכן הייתי בנופש קצר עם המשפחה, כן הלכתי לסרט אחד וכן ציירתי ציור אחד - אבל זה מסכם פחות או יותר את כל מה שעשיתי בחופש הזה. לא עשיתי שום דבר מעבר לזה וללשבת מול מסכים, ללא אפלייה של דת, גזע, מין, גודל או שימוש (בשלב הזה גם חשוב לי לומר שאין לי כמכט תחביבים חוץ מלצייר ולהיות במחשב, וזהו).
אני בן אדם חברותי ביסודי, ובגלל זה קשה לי ממש ממש עם המצב הזה. אני לא בקשר עם אף אחד מבית הספר והיחידים שעוד יש לי סיכוי להפגש איתם הם ילדים מהמושב שלי אבל אני לא מסוגל להיות איתם אפילו לשנייה, הם אנשים מהסוג הפחות טוב בעולם הזה וכולם נורא מעצבנים אותי ואני לא רוצה איתם שום קשר. היו פעמים ששמחתי שיש חי את החרדה החברתית כי ככה אין לי קשר איתם. אז כן, זה לא שאני יותר טוב בעצמי ביחס אליהם, אבל אני לא מסוגל להתחבר אל אף אחד מהם.
אני רוצה לצאת מהבית הזה ולראות אנשים בגילי. אני כבר מתחיל להתחרפן מהסיטואציה הזו, יש לי בחילה כל פעם כשאני חושב על זה ואני רוצה לבכות, ואני נהיה ממש ממש עצבני. אבל ככה או ככה אין לי מה לעשות.
החרדה שלי מונעת ממני לעשות משהו וגם אם אפגוש אנשים בגילי אני יודע שכנראה אמות ולא ילך לי גם שם. אני מטפל בזה אצל פסיכולוגית אבל בגלל שאין חשיפות זמינות זה די מושהה ואני מרגיש אפילו הדרדרות במצבי. כבר קשה לי עם זה ואני באמת סובל מזה.
אבל אני בכל זאת רוצה להתקדם. אני לא יודע אם אצליח להתקדם עם החרדה, לא בעוד שנה ובטח שלא בחודש המסכן שנותר לחופש. אבל המצב הזה כבר מתסכל אותי, אני שונא את זה שנבחרתי להיות האדם שקיבל את החרדה הזו, אבל לעזאזל, זה לא יעזור לי. איך מתקדמים הלאה? איך יוצאים מהסיטורציה הזו? איך אני מוצא דברים לעשות החודש המסכן שנותר? ועוד שאלה שחשובה לי ממש - איך אני מוצא מסגרות עם אנשים שלא יצא לי להכיר עד כה להיות בהן בחודש המסכן הזה שנותר, ששם אולי אצליח להתחיל דף חדש?