בזוגיות אבל מרגישה את הצורך להיות לבד, האם זה מצב זמני או שמשהו לא הולך?

היי, אני סטודנטית, בזוגיות שנה עם בן אדם מדהים. לאחרונה אנחנו מנסים לעבור לגור ליחד, אבל אני מרגישה לא מוכנה נפשית למעבר.
ראשית חשוב לציין שאני לא גרה בארץ אלא בשוויץ הצרפתית. אני גרה בדירת שותפים, ושהוא גר איתי באופן זמני בחדר עד שנמצא דירה. אנחנו כמובן לא מוצאים כלום, מאוד קשה.זה לא כמו בארץ, זה כמעט בלתי אפשרי !
אני גרה דיי רחוק מהאוניברסיטה שלי, כי אין לי יכולת כלכלית לגור קרוב יותר וגם כי אני לא יכולה לקבל מלגה (כי יש תנאי לזרים שאחד ההורים צריך לגור איתי במדינה לפחות שנה כדי שאהיה זכאית למלגה). יש לי כסף מחסכונות, כמה עשרות אלפי שקלים, שעבדתי כמו חמור כדי לחסוך ללימודים ושאני מאוד משתדלת לשמור לצד למקרי חירום, ולכן אני אפילו עובדת במשרת סטודנט לצד הלימודים כדי לפחות לשלם את שכר הדירה, כי החיים מאוד יקרים בשוויץ.
אני לא ראיתי שנה את המשפחה שלי.

בהתחלה הזוגיות הייתה מעולה, כל חופש הייתי נוסעת לחבר שלי, בכפר ציורי רחוק מג'נבה. המשפחה שלו מדהימה ועזרה לי במלא דברים, אפילו הם ארגנו לי עבודה טובה לקיץ בחברה טובה בג'נבה עם תנאים מעולים, כי לא הצלחתי למצוא כלום לבד. ואני מאוד אסירת תודה על כך !
חבר שלי מצא לימודיים מקצועיים עם עבודה במכירת מוצרי מוטימדיה (יותר נכון, אני מצאתי לו) בג'נבה, איפה שאני לומדת, כדי להתקרב אליי. אבל העיר הזאת יותר יקרה מתל אביב וקשה למצוא דירות. חבר שלי כרגע לא עובד בטענה שהוא מחכה לתשובה סופית בנוגע ללימודים שלו, כי יש לי ראיונות עם עסקים שונים שהוא אמור לעבוד בהם לצד הלימודים. אני עובדת בעבודת הקיץ שאבא שלו מצא לי, בלעדיו לא הייתי יודעת מה הייתי עושה.
הוא טוען שהוא שלח מלא קורות חיים אבל שלא חזרו אליו, כרגע אנחנו משלמים חצי חצי אבל בקרוב הכסף שלו נגמר והוא אמר לי שאני אצטרך לכלכל אותו. אמרתי לו שאין לי הרבה כסף והוא התחיל להזכיר לי על חשבון הבנק הישראלי ושאני אוכל להשתמש בכסף שם (למה בכלל סיפרתי לו עליו!). וברצינות ? ממש לא בא לי לבזבז עליו את קופת החיסכון שלי לעת חירום. אפילו שזה חבר שלי והכל, אני מעדיפה לשמור כסף בצד למקרי חירום.
הוא לא מספיק גם להזכיר את זה שאני באה ממשפחה דיי עמידה ושהוא ממשפחה יחסית ענייה (הם אומנם גרים בבית גדול אבל זה בית שהם ירשו) ושאני אמורה לעזור לו, ושבהתחלה הוא שילם עליי מלא כסף ועזר לי בנסיעות. וכן הוא באמת עזר לי כספית במלא דברים. אני באמת משתדלת לעזור לו אבל לא מעבר. אל תשכחו שיוקר המחייה בשוויץ הוא גבוה !
תמיד שאנחנו בקניות הוא מתעקש לקנות רק מוצרים אורגניים ויקרים, מה שמכפיל לעיתים את סכום הקניות. אם חייתי למשל על 30 יורו לשבוע, עם הכל, כי אני לא אוכלת הרבה, אני רואה את עצמי משלמת 50 יורו ! אם אני רוצה לקחת משהו שהוא לא אורגני הוא מתחיל לעשות לי נאומים על כמה שזה מסרטן ושזה מכיל חומרי הדברה ושאני לא אבכה לו עוד 20 שנה אם יהיה לי סרטן.

לאחרונה שאנחנו גרים יחד אני מרגישה שהיחסים שלנו התדרדרו. אנחנו כל הזמן רבים, הוא לא מספיק להטיף לי מוסר על כל דבר, ולצחוק על איך שאני מדברת צרפתית ועל המבטא שלי (אני מדברת שוטף אבל עדיין ישלי שגיאות). כשאני עצבנית אני צועקת עליו, "אם זה מפריע לך שאני עושה שגיאות, לך תמצא לך בחורה שוויצרית שמדברת צרפתית רהוטה" ואז הוא אומר "טוב כן זה מה שאני אעשה" ואז אחרי 5 דקות מחבק אותי ומנשק אותי. אני לא מבינה מה פשר ההתנהגות הזאת !

למשל היום היה לנו ריב דבילי על מה לאכול לארוחת צהריים. הוא רצה לקנות ארגולים, ואני אמרתי שאני מעדיפה שלא כי זה ממש שומני ושזה עושה לי כאבי בטן. הוא אמר לי שאני מדברת שטויות ופעם בשבוע לא יעשה לי כלום. עניתי לו שפעם בשבוע זה יותר מידי בשבילי ושאני מעדיפה לפחות פעמיים בחודש. הוא אמר שזה כלום ושהוא מת על ארגול. אמרתי שגם אני, אבל זה ממש שומני. ואז סיפרתי לו שבארץ מוסיפים חצי בקבוק שמן בכל מאכל, ושאימא שלי מבשלת על בסיס חמאה ושמנת ושאין לי בעיות כשאני אוכלת את האוכל שלה. והוא אמר לי שאני מדברת שטויות ושאין הבדל ושזה בראש שלי, ושאני צריכה לראות רופא שיאשר זאת. עניתי לו שהייתי אצל דיאטנית בארץ, ואז הוא התחיל לצעוק שכל הרופאים בישראל הם חסרי תועלת ושהרופאים השוויצרים הם הכי טובים בעולם.
אמרתי לו שהוא לא יודע עד כמה קשה להתקבל לרפואה בארץ, שכל הרופאים הולכים ללמוד בארה"ב ובאירופה. הוא אמר לי שאני בעצמי אמרתי לו שהרופאים הם נוראיים, ואמרתי לו, נכון, אבל לא כולם. לא צריך להכליל.
רבנו במשך חצי שעה ואז בסוף שוב השלמנו והתחבקנו.

מצד אחד יש לנו תחומי עניין משותפים, אבל מצד שני, אנחנו רבים על כל שטות ולא מסכימים על שום דבר.
אני מרגישה לא מוכנה לגור לבד עם בחור. הוא אומר לי לעיתים שאני בת 23 ובגיל הזה יש בנות שנשואות, ושאני מתנהגת כמו ילדה, רק כי יש דברים שאני לא מסכימה איתו עליהם.
אני לא יודעת מה לעשות, לאחרונה אני מרגישה מבולבלת. מה קרה לבחור הג'טלמן שאהבתי ? לאחרונה הוא ממש עצבני. הוא טוען שזה בגלל התנאים שאנחנו חיים בהם (2 בחדר של 10 מטר בדירת שותפים, שעה מהעיר).
יש לי הרגשה שהוא לא מתאמץ ללכת למצוא עבודה לקיץ, ושהוא מצפה שאני אשלם בהתחלה את השכר דירה לדירה שנמצא, אם נמצא. וממש לא באלי. אני רוצה שנתחלק חצי, אבל איך אפשר אם הוא לא עובד ואין לו כמעט כסף ?

גם אין לי שום רגע לבד, הוא איתי באותו חדר, ואם אני רוצה רגע לבד הוא ממש נעלב. אני ממש צריכה את השקט שלי, לחשוב, לנקות את הראש, לצייר. הוא יושב לי על הראש, הוא דיי דביקי, אבל אני כמו חתול, צריכה קצת רגע לבד. לעשות את התחביבים שלי.
גם לא עשינו את זה, כי יש לי דלקת בנרתיק כבר במשך שנה, ואני עוברת טיפולים. כל פעם שאנחנו מנסים אני בוכה מכאבים. אבל אני גם לא מרגישה שאני נמשכת אליו לאחרונה. אני אוהבת את המראה (את האופי קצת פחות לאחרונה, ההתנהגות שלו לאחרונה דיי הורידה לי ממנו). אבל אין לי חשק מיני. אני לא יודעת אם זה בגלל המחלה או שבגלל שכניראה אני א-מינית. מעולם לא הרגשתי "חרמנית" או רצון לעשות יחסי מין. אני אפילו יכולה לחיות בלי. והוא ההפך, הוא בן אדם מאוד מיני.

האם זה מצב זמני או שמשהו לא הולך ? מה לעשות ?
סליחה על החפירה ומודה לכל מי שקרא עד הסוף.