אני כבר מיואשת מכל האנשים שקיימים, לפעמים אני עושה סטופ לחשוב באמת הייתי הלא בסדר? עשיתי משהו לא טוב? תמיד מסתכלת על עצמי ושופטת את עצמי פי שניים, תמיד ידעתי לבוא ולבקש את הסליחה כשצריך, אבל זה אף פעם לא עזר. תמיד הייתי האשמה והלא בסדר. תמיד הייתי שמה את כולם לפני, תמיד הרצונות של כולם לפני מה שאני רוצה. תמיד.
נמאס לי מהחיים שלי כבר, אף אחד לא מרוצה ממני, לא ההורים ואפילו לא החברים המעטים שנשארו לי, כבר נהייתי סוג של מובן מאליו.כאילו אין לי רגשות אין לי מחשבות, מה שאני אומרת זה לא בסדר אבל אם אני לא אגיד זה גם לא בסדר. לא משנה כמה שאנסה וכמה שאנסה להוכיח את עצמי זה כבר לא זה. אף פעם לא הייתי הבחורה שמוקפת חברים או בנים, תמיד היו לי את החברים שלי והסביבה שלי, אבל זה גם לא נשאר , הכל נעלם וחלף כאילו לא היה. ובנים? מי היה חושב על זה , למה שמישהו ירק לכיווני בכלל? אני ממש לא כמו הבנות "הכוסיות" האלה שנמצאות אי שם בחוץ, שהרבה יותר אטרקטיביות, אז מה אני קשורה?
אני גם רוצה להעלם ולחלוף כאילו לא הייתי, אבל גם עכשיו אני חושבת על הכאב של המשפחה, שיגידו בטח למה עשיתי ומה עשיתי וזה יגרום להם צער וכאב וזה שובר לי את הלב. מה שעוד יותר שובר לי את הלב זה אני עצמי, שלא הבאתי לעצמי אפשרות להפתח ולחוות יותר, אבל אני חושבת שכל מה שחוויתי הביא אותי למצב הזה, שאני כבר לא מסוגלת להתמודד עם עצמי והסביבה , בא לי שקט, שקט מוחלט מהכל , בא לי סוף סוף להיות שלווה ובמקום שאני צריכה להיות בו.
אין לי כבר צורך להיות פה, אני חושבת שהחיים הם דבר נפלא, לאנשים מסויימים, אליי הם לא בדיוק האירו פנים וגם זה קורה, אז למה לסחוב סתם? הגיע הזמן להיפרד והלוואי והייתי יותר אמיצה מאשר לכתוב את זה מבדוי. אבל אני לא מסוגלת. גם עכשיו לקראת הסוף אני לא מסוגלת. רק שתדעו שבאמת אהבתי, באמת הכלתי, ובאמת עשיתי כל מה שאפשר להציע, אבל זה לא מספיק כנראה, אף פעם לא הייתי מספיק.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות