האקס שלי נפרד ממני, בפעם השנייה.
אני מאוד אוהבת אותו, וכמובן קשה לי לקבל את זה, אבל אני מנסה להמשיך הלאה. זה כמובן לא קל, במיוחד לאור העובדה שלא כל כך שוחחנו על הפרידה - הוא החליט שנפרדים ולא היינו מסוגלים בכלל לשוחח על הדברים או לפתור את הבעיות.
במהלך הפרידה עצמה הוא אמר לי דברים מאוד פוגעים - אני לא מאמינה שהם אכן מתארים אותי, גם אם זו התחושה שלו לגבי, ובכל זאת, היה לי מאוד קשה לי לשמוע אותם. לאורך הפרידה מאוד ניסיתי לכבד אותו - אני חושבת בהחלט שהוא התנהג פעמים רבות בצורה איומה, אבל לא ראיתי שום צורך לגרום לו להרגיש רע או ״להעמיד אותו במקום״ על ההתנהגות שלו. זה כל כך ילדותי בעייני שבהוא מאשים אותי בכל הרעות החולות בעולם, ונוקט באפס התבוננות עצמית, אבל זה בסדר. אני מבינה מאיפה זה בא ואני משתדלת להיות סבלנית כלפי זה - אף על פי שזה נורא לשמוע את מי שאהבתי מדבר על כמה אני נוראית.
מצד שני, כשאני כן פונה אליו מדי פעם, כדי לשאול שאלות או לקבל תשובות, הוא מתייחס אליי נורא. אני לא מבינה מה עשיתי - לא בגדתי בו, לא שיקרתי. אוקיי, מערכת היחסים בינינו לא עבדה, הכל בסדר - אבל מאיפה מגיע הצורך הזה לפגוע בי? זה גורם לי להרגיש כל כך גרוע, זה משבש לי את היום, וזה ממש מקשה עליי להתגבר. כן, אני מאוד רוצה לתת לו את הספייס שלו, ואני בעצמי רוצה להתגבר ולהמשיך הלאה - אבל למה הוא כל כך כועס כשאני מבקשת תשובות? הרי זה ברור שאני אשתדל לשוחח איתו וליצור איתו קשר ביחס לפרידה, מין הסתם מערכת היחסים הזו הייתה משמעותית עבורי.
האם מישהו יכול לשפוך אור על הסיטואציה? כן, הוא מתנהג אליי גרוע, זה ברור לי ואני צריכה להמשיך הלאה, אבל אני באמת מנסה להבין מאיפה זה מגיע, כי זה ממש ממש כואב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות