לא מרגישה שיש לי מקום אמיתי באף קבוצת שייכות, איך זה קרה?

אני חלק מאיזה תנועת נוער קטנה, וככה הכרתי את החברים שאני מגדירה כקבוצה שאני הכי שייכת אליה. הם לא איתי בבית ספר (יש שם אנשים מבתי ספר שונים, שני בתי ספר שהרבה מהם וכמה מאיתנו מבית ספר שונה). אנחנו בערך 17, קבוצה לא קטנה. כמובן שיש את הדומיננטיים יותר ואלה שפחות, אלה שנפגשים יותר ואלה שפחות, אלה שיותר בקשר ואלה שפחות. אני מהפחות, ככה יוצא, קשה לי יותר פיזית להגיע למקומות. אני גרה יחסית רחוק מכולם, וכולם חוץ ממני נוסעים על אופניים ממקום למקום, ככה שכשאין תחבורה ציבורית קשה לי להגיע, וכשעוברים ממקום למקום לפעמים אני הולכת באמצע כי אני לא באופניים ולא נוח ככה. עוד משהו זה שיש שם הרבה אנשים מוחצנים מאוד, אני ממש מופנמת. שלא תבינו לא נכון, אני מאוד אוהבת אותם אבל גם שם אני לא מרגישה הכי שייכת בעולם. אני קצת בצד. בתוך הקבוצה הזאת יש סוגים של "חבורות". משם יש לי שלוש חברות שהן באמת הכי קרובות אליי, ואפילו שם, יש שתיים שהן באותו בית ספר וחברות ממש טובות, ואז יש עוד אחת ממש חמודה, ואני משם הכי פחות "בעניינים". הכי פחות מדברת איתן בטלפון או נפגשת איתן אחד על אחד. והן באמת חברות טובות שלי, אבל אפילו שם יש איזשהי הרגשה קטנה של "אני בצד".
הכיתה שלי גם מאוד קטנה, ויש שם אנשים שטיפה קשה לי איתם. אני אשמע מתנשאת, אבל אני אנסה להסביר. הם פשוט אנשים שונים כאלה, טיפה מוזרים. אנחנו לא חולקים תחומי עניין או חוש הומור. ממש לא הייתי בקשר עם אף אחד משם השנה. הסתובבתי עם קבוצה מהשכבה מעליי. אני לומדת איתם כמה מקצועות בבית ספר, אז יוצא שאני איתם הרבה משיעורים. הקבוצה הזאת היא מן כזה, חברים של חבר שלי. חבר שלי מאוד רוצה שאני אצא איתם לפעמים ואפגש איתם ואשב איתם בהפסקות וכאלה, וזה סבבה מבחינתי, אבל גם זה גורם עוד יותר לריחוק מהכיתה שלי כי הם קצת יורדים עליהם ומתנשאים מעליהם, וגם אני לא באמת חברה טובה שלהם. כאילו, נחמד לי איתם ואני מחבבת אותם והם אותי, אבל מאוד ברור מה ה"תפקיד" שלי שם. אני רק על תקן החברה שלו, גם להם אני לא ממש דומה ואפילו שאני נהנת לפעמים להיות איתם, אני לא באמת שייכת לשם ממש או חברה שלהם באמת. אני ממש קשורה רק לחבר שלי.
החלטתי שבשנה הבאה, אני אנסה יותר לחזק את הקשר עם הכיתה שלי למרות שאין שם ממש אנשים שמושכים אותי. אני לא רוצה להפוך עכשיו לחברה הכי טובה של כולם, אבל להרגיש טיפה פחות כאילו אני מסתכלת מלמעלה ולא קשורה. החלטתי שאני גם רוצה יותר להיות חלק מהחברים שלי מהתנועה. עם חברים של חבר שלי לא כזה חשוב לי, הם קבוצה מאוד סגורה ואני לא בטוחה שהם מי שאני רוצה להיות חלק מהם, נוח לי איפה שאני איתם. בקיצור אני באמת רוצה לחזק את הקשר איפה שחושב לי ושיש פוטנציאל, כי למרות שעל הנייר המצב החברתי שלי סבבה לגמרי, כשאני מעמיקה ומספרת כמו פה זה פחות מוצא חן בעיניי. העניין הוא שזה טוב ויפה שהחלטתי, איך מבצעים? אני מאוד מופנמת וחסרת ביטחון, לפעמים זה אפילו מתבטא אצל אנשים כאדישות והתנשאות וזה באמת ממש לא. אני ממש לא יודעת איך לעשות את זה.