היי כולם, לפני כחודש פירסמתי באתר את השאלה הראשונה שלי- זו היתה הפעם הראשונה שבן זוגי (לשעבר חשוב לציין) פגע בי פיזית והייתי נואשת לתגובות חיוביות ואישורים מהסביבה לתת לו צאנס נוסף. הרוב המוחלט אמר לי שלא אבל בכל זאת, בשיא תמימותי החלטתי ללכת על זה- הרי אולי אני אשמה באלימות שלו, ועוד מליון ואחד מניפולציות רגשיות שעשה לי. בכל זאת, מערכת יחסים ראשונה שלי, ואנמ לא אחת שמוותרת בקלות. בכל אופן, נפתחו עיניי רק לאחר הפעם השלישית שספגתי ממנו פיזית והחלטתי לסיים את הקשר האובססיבי והרעיל הזה. בהתחלה חשבתי שאוכל לשאת את מה שחוויתי ואת הפרידה מבלי לשתף אף אחד- אך זה היה יותר מדי לשאת. לאע לאט פרקתי אצל עוד ועוד אנשים שאכפת להם ממני והרגשתי איך הנפש שלי מתרפאת. לא מזמן אפילו עירבתי את ההורים וגורמים חיצוניים! המחשבה שאני יוצאת עם טראומה לכל החיים והוא בלי עונש על מעשיו חילחלה בי והחלטתי שאני חייבת לעשות מעשה. בכל אופן, אני פונה פה לעזרה וייעוץ, אני רק בת 21, זו היתה הזוגיות הראשונה שלי- בהתחלה היא היתה חלומית! לכל אורכה הבחור לא הפסיק לומר לי כמה שהוא מטורף עלי וכמה אהבה יש לו כלפיי. אחרי שחיכיתי הרבה זמן לאהבה אכן חשבתי שמצאתי אותה אבל הכל התנפץ לי בפנים, גם ככה היה לי קשה לסמוך על אנשים ובייחוד על גברים, בחיים לא נכנסתי לקשר עם מישהו שלא נדבר על לפתח רגשות עד שהוא הגיע. ואז קרה מה שקרה והכל פשוט נהרס!! לא מסוגלת לדמיין את עצמי נאהבת על ידי מישהו אחר, מצליחה לסמוך או בכלל לפתח קשרים! איך אני מתמודדת עם זה? עם התחושה שלא כל גבר יפגע בי?
הפגיעה שלי היא גם פיזית אבל בעיקר נפשית, נגרם לי נזק רב. אשמח לעצות, בעיקר מכאלו שעברו את זה, או חוויה דומה לשלי, והצליחו להמשיך הלאה. אני סה"כ בת 21... איך לעזאזל הגעתי למצב הזה?!
תודה מראש, גם לאלו שקראו עד לפה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות